הרב אורי שרקי
יתרו - הצופה מן הצד
שבט תשע"ו
"וישמע יתרו וגו' את כל אשר עשה א-לוהים למשה ולישראל עמו". לכאורה מה שיתרו שמע הוא כל המסופר לפני כן, כלומר יציאת מצרים. אם כך המשך הכתוב מיותר: "כי הוציא ה' את ישראל ממצרים", שכן זה מה שנאמר בתחילת הפסוק. לכן פירש בעל השל"ה שכוונת הכתוב אחרת, והיא שיתרו שמע את כל מה שה' עשה את משה לאלוהים, כלומר מושל, ככתוב "נתתיך אלוהים לפרעה", ושאת ישראל עשה אותם "עמו". כששומעים אומות העולם שיש בעולם אדם שמוסר את דבר ה' ושיש עם שחייו הם הביטוי הציבורי להשגחת ה' על עולמו, הם חפצים להידבק באומה זו, כי אז מתגלה להם שיש צדק בעולם, שהקב"ה עושה משפט דרך עמו, ושיש משמעות לעולם. יתרו הבין שההנהגה של א-לוהי ישראל שונה מכל מה שהכיר עד עתה, משום שהוא נוהג בצדק: "כי בדבר אשר זדו, עליהם". דוקא מתוך מידת הדין מתברר שיש בסיס בריא להיסטוריה, ומתוך כך יש מקום לעלות במעלות נוספות של אהבת ה' והדבקות בו.
"מדוע אתה יושב לבדך וכל העם נצב עליך מן הבקר עד הערב". כאשר ראה יתרו שמשה יושב, כמו שהבסיס של הזוית הישרה "יושב" על הארץ, והעם "ניצב" כמו הקו האנכי, באופן המסכן את יכולת עמידתו של משה, בא ונתן עצה, כדי שהבסיס והניצב יעמדו יחד. בזאת, הפך ל"יתר" שבמשולש, המחבר בין שתי צלעותיו של משולש ישר זוית. הוא "יתרו" של משה. מתברר שיש צורך בגורם חיצוני, הבא מחכמתם של אומות העולם בדמות חותן משה, על מנת שהתורה תופיע דרך הכלים של העולם המתוקן, בסיוע המתוקנים שבאומות. משום כך יש בעשרת הדברות 620 אותיות, כנגד תרי"ג מצוות של ישראל ועוד שבע מצוות בני נח, שהם עולים ביחד להיות כת"ר תורה.