הרב אורי שרקי
לנבוכי הדור - פרק ז' - לאומיות, א-לוהיות, מלחמה ושלום
סיכום שיעורים 6,7 מתוך סדרת השיעורים תשע"ט - עוד לא עבר את עריכת הרב
פרק ז'
רוממות התכלית הא-לוהית שיש בשמירת האומה הישראלית בצביונה, היא נעלה מחובת השמירה הראויה גם כן לכל אומה, שיש לה הזכות להתקיים בתור לאום על פני האדמה.
הרב מדבר על שמירת עצם הקיום של האומה הישראלית ועל שמירת היחוד שלה. לעם ישראל יש כלים מסוימים המאפשרים לו לשרוד בין הגויים ולשמור על האופי שלו: איסור נישואי התערובת וגדרים אחרים (כגון איסור יינם של הגויים וכד') שהאומה גדרה כדי להתרחק מהגויים.
גם אומות אחרות שומרות על קיומן ועל קיום תרבותן באמצעות כלים שונים - הגבלת הגירה, גישה לתפקידים פוליטיים מסוימים רק לילידי המדינה וכד' - אבל ההלכות שלנו המרחיקות את עם ישראל מהגויים הן הרבה יותר מדוקדקות מהחוקים שנהוגים אצל האומות כדי לשמור על צביונן. הרב קוק אומר שזה יותר חזק אצלנו בגלל "רוממות התכלית הא-לוהית" של עם ישראל. לכל אומה יש סיבה לקיומה - מושג שאינו זהה לזכות הקיום, כי יש אומות הכלות מן העולם בשלב מסוים של ההיסטוריה שלהן (כגון סדום ועמורה, מצרים עתיקה וכד'). הסיבה לקיום אומה כרוכה בתכלית של אותה אומה - במה היא מוסיפה לזהות האנושית הכללית ומעשירה אותה. סיבת הקיום של עם ישראל היא עוד יותר נעלה מסיבות הקיום של שאר האומות.
בזמנו, כשהרב קוק היה צעיר, היה לו וויכוח עם הרב מרדכי אֶליאשברג (או עליאשבערג), חכם מפורסם בליטא, שהיה הרבה יותר מבוגר מהרב קוק ושהרב קוק ביקר אצלו מדי פעם. הרב אליאשברג היה ציוני. הוא אמר לרב קוק שלעם ישראל מגיעה מדינה באותה מידה כמו לבולגרים (באותם הימים דברו הרבה על העצמאות של בולגריה), כי לכל אומה מגיעה מדינה - וזאת מלבד שאנחנו עם קדוש ויש לנו גם דברים המיוחדים לנו. אבל, גם אם לא היה לנו משהו מיוחד, בכל זאת הייתה מגיעה לנו מדינה, כמו לאומה בין האומות. הרב קוק ענה לרב אליאשברג שהוא לא מסכים אתו ושגם היסוד הלאומי הטבעי של עם ישראל נובע מן הקודש. כלומר, מצד הטבע, אנחנו לא כמו הבולגרים, ואולי מצד הטבע אפילו לא מגיעה לנו מדינה, אבל מצד שורשינו בקודש, היא כן מגיעה לנו. הרב אליאשברג מאוד העריך את התשובה הזאת של הרב קוק... (הרב קוק מדבר על הנושא בהרחבה גם בספרו "אורות", בחלק "אורות ישראל", פרק ה', פסקה ח').
היסוד ההגיוני, שהדבר מוכרח שיכירו בני אדם כולם שהם חייבים לחיות חיי אחים,...
ביחס לחיות אחרות, בני האדם משקיעים כמות עצומה של אנרגיה ומשאבים בהכנת מכונות המיועדות להרג בני מינם. זהו דבר תמוה מאוד, שהרי בני האדם הם נזר הבריאה. לכן חייב להיות שביום מן הימים האנושות תבין שצריך לחיות חיי אחים.
...יוכל לבא לשלימותו בחיי העמים רק על ידי מה שכל אומה תשתלם באופייה המיוחד לה.
אומה משתלמת באופייה המיוחד לה בין היתר ע"י המלחמות. כלומר, המלחמות יביאו את השלום. זה קצת פרדוקסלי, אבל זה מה שזה אומר.
רק בהבנה שלמה שכשם שצביונה הוא דבר הגון בעולם, כן צביון כל עם זולתה הוא נחוץ לתשמישו של עולם,...
אם הצלחת לבסס את הזהות הלאומית שלך, אתה מבין שיש עוד זהויות לאומיות.
יש הרבה מה לשאול על זה. לא בכל מקום בעולם היסוד הלאומי הוא חזק באותה מידה.
...ולא יעלה על הדעת להצר צעדי אומה זולתה, או לחשב שהיא דוחקת את רגליה, רק כל אחת תשכיל כי ברבות הצלחת כל אומה בצביונה המיוחד, ירבה אושר העמים כולם.
יש ערך לַשּׁוֹנוּת בין האומות. לכל אומה יש האופי הייחודי שלה באמצעותו היא מעשירה את העולם. אחרי שתהיה הכרה בערך של כל אומה ואומה, תהיה אחווה בין העמים. האחווה לא תבטל את הלאומיות אלא את העוינות בין אומות שונות.
כי כל אומה ואומה תשתמש בההכשרים שכל העמים בכללם משלימים בהם את העולם.
כלומר, כל אומה תיקח מחברתה את היתרונות שאותה אומה יצרה.
בספרו "אורות הקודש" (חלק א') הרב קוק מדבר על אחדות הדעות ומסביר שתכלית המחלוקות הרעיוניות בין בני אדם היא בכך שכל אחד יקיים את הרעיונות הייחודיים לו, כמו שבערוגה מגדלים כל מיני צמחים, ועל מנת שכל צמח יגדל כראוי צריך מרחק בין צמח לצמח (ואז אפשר לעשות מהם סלט...).
שאלה: למה הרב נוקט במילה "עמים" ולא "גוי" או "משפחות"?
תשובה: כאשר אנחנו אומרים 'גוי' הכוונה היא לישות פוליטית. עם זה ישות פוליטית, אבל לא טריטוריאלית. לכן החלוקה והגבול בין עם לעם האחר הם פחות חדים. הגבולות הם יותר מדיניים.
שאלה: למה שלא תהיה חלוקה לפי תרבויות?
תשובה: זו אכן החלוקה האידאלית. היא הייתה נהוגה בראשית האנושות. כתוב בתורה שהאנושות נחלקה בהתחלה "לְמִשְׁפְּחֹתָם לִלְשֹׁנֹתָם" (בראשית י', כ') - היו משפחות ומה שהפריד ביניהם היו לשונות (כלומר, שוני בתרבות) שבהמשך הפכו לגוים: "בְּאַרְצֹתָם בְּגוֹיֵהֶם" (שם).
וכשם שהיא נותנת לעולם את הדברים שהיא עסוקה בשכלולם, כן תיקח מכללם את הדברים שהם עוסקים לשכללם.
זה כמו, למשל, שמכונת כביסה גרמנית נחשבת למכונת כביסה טובה.
על כן, רק ברבות ההצלחה האנושית הכללית, יאושר כל גוי פרטי.
"יאושר" - יגיע לאושר.
ובהיגמר הרעיון הזה להיות חל בלב העמים בכל עוזו ותפארתו, לא יצויר כלל נשיאת גוי אל גוי חרב,...
זה ביטוי מספר ישעיהו (ב', ד'): "לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה".
...כי כל גוי ישכיל כי החרב שהוא נושא אל זולתו, את נפשו הוא קובע.
בזה שאתה פוגע באחרים אתה פוגע בעצמך, כי אתה מחסר משהו מן האנושות, ואתה בעצמך שייך לאנושות.
לבד משפט הצדק שישתכלל, להיות מתעב בנפש הריגת אנשים ושפיכת דמם,...
כלומר, לא רק שמצד האמת לא ראוי לשפוך דם, אלא גם מצד הנזק שזה מביא לכל קבוצה שפוגעת בקבוצה השנייה, כי היא מפסידה את האושר שגנוז בקבוצה שנייה.
...ולא תוכל כל סבה מדינית שבעולם לטהר נבלת רצח זאת, בהיותה מבוררת בלב בטהורת הרגשתה האמיתית.
זאת שאלה שכבר דנו בה הפוסקים: האם המלחמות בין העמים מותרות על פי ההלכה, האם מותר לעם לצאת למלחמה נגד עם אחר והאם מותר ליהודי להתגייס לצבא של אומה זרה אחת כדי לצאת למלחמה נגד אומה זרה אחרת. היו דעות שונות בין הפוסקים, אבל בלי קשר להלכה, מלחמה היא גועל נפש. מה פתאום אנשים עסוקים להשחית אחד את השני?! הרב קוק אומר שהאנושות עוד תגיע למצב בו היא תבין את האבסורד העצמי שיש בדבר.
הרב כתב את זה בשנת 1904 למניינם, עוד לפני שתי מלחמות העולם. באותם ימים הייתה אופטימיות גדולה בעולם שתם עידן מלחמות גדולות, ואם בכל זאת תפרוץ מלחמה בין האומות הגדולות, היא תהיה ממש קצרה, כי אמצעי ההשמדה ברשות הצבאות יהיו כל כך קטלניים עד שתוך זמן קצר הכל ייגמר...
אחר כך בשתי מלחמות העולם כולם ראו מה זה מלחמה מודרנית. יחד עם זאת, בחיי הלאומים הופיע ערך חדש - אהבת שלום - שקיבל ביטוי חלקי בהקמת חבר לאומים ואחר כך האו"ם. אולם הערך של אהבת השלום עדיין לא הגיע לכל המרחבים התרבותיים (כולל, הקרובים אלינו מאוד מבחינה גאוגרפית...), אבל הרב קוק אומר שבעתיד הוא ילך ויתפשט בעולם.
וכמשפט כל המידות הטובות וכל המעשים טובים שבעולם, שהשער להיכנס בהם הוא אהבת עצמו, שכר ועונש, ואהוב כדי שיאהבוך,...
הרבה דברים טובים בעולם התפתחו מסיבות אגואיסטיות, אינטרסנטיות, נמוכות ושפלות, אבל 'מתוך שלא לשמה יבוא לשמה' - גם אם בהתחלה הרעיון בא לעולם מסיבות אינטרסנטיות, ואחר כך מתברר הערך העצמי שברעיון או במידה.
...כן משפטי העמים מוכרח שיתפתחו תחילה באופן המובן איך שכל אומה היא בהצלחתה מטיבה את מצב הכלל, וכי חילוק האומות איננו (כי אם) הסכמה בדויה להגדיל רושם של 'שלי שלי ושלך שלך' באין מטרה, כי אם תכלית עליונה רצופה בזה לשכלול האנושות כולה, על ידי הרחבת כל המקצעות שכל אומה ואומה מיוחדת בהינה.
ובזה הדבר מובן, שכמו שאי אפשר שישתכלל סידור מדינה יחידית כי אם בהיות המרכז נתון במקום אחד, מלך, או בית מחוקקים, כן אי אפשר שיבא העולם לשלימות זה הסידור, כי אם כשיהיה על כל פנים איזה מרכז קבוע במקום אחד.
צריך שיהיה עם ישראל גם מסיבות של תיאום בין האומות. היום מנסים לעשות את זה באו"ם. היום זה לא כל כך הולך באו"ם, אבל הרעיון לכשעצמו הוא נכון. זה יצליח כאשר אנחנו, עם ישראל, נהיה האו"ם.
הדברים הללו מפורשים בתפילת הימים הנוראים: "ותן פחדך על כל מעשיך ויראוך כל המעשים וישתחוו לך כל הברואים ויעשו כולם אגודה אחת לעשות רצונך בלבב שלם". הרב הנזיר אומר בהערותיו לתפילה שיש כבר "אגודה אחת" - האו"ם - שמטרתה "לעשות רצונך". אבל האו"ם לא עושה את רצונו של הקב"ה "בלבב שלם" - כי מדינות מנצלות אותו כדי למצוא דרך לגבור אחת על חברתה. אבל מה שיהיה בסוף זה "ותמלוך אתה לבדך ה' בהר ציון". הגוף שיתאם בין העמים צריך להיות בירושלים. זה מפורש בספר ישעיהו: "וְשָׁפַט בֵּין הַגּוֹיִם וְהוֹכִיחַ לְעַמִּים רַבִּים וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה" (ב', ד'), "וְשָׁפַט בְּצֶדֶק דַּלִּים וְהוֹכִיחַ בְּמִישׁוֹר לְעַנְוֵי אָרֶץ וְהִכָּה אֶרֶץ בְּשֵׁבֶט פִּיו וּבְרוּחַ שְׂפָתָיו יָמִית רָשָׁע" (י"א, ד'). בפסוק האחרון מדובר על מלך המשיח. לכן מלך המשיח לישראל זה תוכנית מדינית אוניברסאלית.
והנה, כשנחלק גבולות עמים, נבין שאפשר וגם מוכרח לתן לכל עם ועם מקצעות מיוחדים מענפי החיים, שבמשך השלמת החכמה והמלאכות הגשמיות והרוחניות יתרחבו באין קץ. הרחבת עבודת האדמה, למשל, עם כל דרישות עבודת הצמחים, דרישת החיים וחכמת הפיזילאגיא, חכמת חרשים בכל כוחות הטבע המתגלים חדשים לבקרים,חכמת המדינה וסדרי הכלכלה, וכאלה רבות.
"עבודת הצמחים" - הכוונה לבוטניקה.
"פיזיאלגיא" - פיזיולוגיה, חקר חילוף החומרים בגוף.
"חכמת חרשים" - טכנולוגיה.
"בכל כוחות הטבע המתגלים חדשים לבקרים" - מה שהמחקר המדעי מגלה.
"חכמת המדינה וסדרי הכלכלה" - מדעי המדינה.
לומדים מכל אחד ואחד את מה שהוא יודע - זה בתחום הכלכלי, זה בתחום הבוטני, וכו'.
אמנם, חכמת הא-לוהות והמוסר גם היא ודאי לא תגרע מכל המקצעות החשובים שבחלקי ההשתלמות האנושית,...
שזה:
...חכמת יופי המעשים וסדר עבודת א-לוהים, מושגי הא-לוהות ועומק ההבנה בכל דבר המתיחש למושגים הא-לוהיים. מובן הדבר שבהחלק לכל עם המקצוע המיוחד לו, ייפול זה החלק הרוחני הגמור שבחיים בחלקם של ישראל, שהם ראויים לזה מצד תורת ד' אשר אתם, ומצד הכשר רוחם הנעלה לדברים הנשגבים ביותר,...
מה שהיהודים יודעים לעשות יותר טוב מכולם זה ענייני רוח ומוסר. "המומחיות" של עם ישראל היא בנבואה. אולם יכולים להיות נביאים גויים אבל המומחיות הלאומית בנבואה נמצאת דווקא בעם ישראל.
...ומצד חלקם בההסתוריא הכללית שהיא חזקתם העתיקה להאיר העולם באור דעת ד' גם בימי החושך והמשטמה, ועל אחת כמה וכמה בימי האורה והאהבה.
במצב שכל העולם כולו יפסיק לעשות מלחמות, ברור שלעם ישראל יהיה תפקיד מיוחד בתוך כל הקונסטלציה הזאת.
ולפי מצב השתלמות האדם, הוא חזיון מוכרח שבהיות רוח האדם עולה למעלה, יחשב אצלו המעולה שבקניינים, הקניינים היותר נשגבים שהם דעת הא-לוהים וכל הלמודים שנמשכים מזה.
מה שיעמוד בראש הפירמידה של הערכים בעתיד זו דעת א-לוהים.
כאשר עינינו רואות גם כיום, שבכל אומה מתוקנת כראוי בהליכותיה ומידותיה, תמהר ההכרה לבא שהדרישה בעמקי הדעת של הא-לוהות היא יתרון הרוח הגדול שבחכמת האדם. על כן, בסדרי החיים הלאומיים, ראוי שתמצא כל אומה אמיתת יסודה באותו החלק שנצחיות קיומה עומד על זה. ובזה מובן, כי אי אפשר לשום אומה שבעולם שיהיה דתה וייחוסה לעבודת א-לוהים הצד הלאומי שבה, כי אין עתידות לאומיותה באה כלל מצד עבודת א-לוהים שלה, כי זה החלק עתיד הוא להתפתח אצלה על פי השאלתה מהאומה המיוחדת לזה, שהיא האומה הישראלית, ויסוד קיומה תלוי רק בחלקים המיוחדים לצביונה.
בהיסטוריה היו אלוהי אומות - התנ"ך מזכיר את אלוהי מואב, אלוהי עמון וכו'. זו התפיסה הא-לוהית שקשורה לקיום הלאומי של אותן האומות. כיוון שיש לאומיות של אומה, יש שם גם האללה של אותה לאומיות והיא נקראת 'אלוהי' אותה האומה. הרב קוק אומר שאלוהי האומות הם זמניים בהיסטוריה, והא-לוהים הוא נצחי בהיסטוריה. המושגים הא-לוהיים הטהורים לא באים מהאומות אלא מישראל. לכן לא ייתכן לבנות א-לוהות לאומית, כי א-לוהות מתבררת על ידי יבוא מעם ישראל לאותה אומה. לכן לא ייתכן שתהיה 'לאומיות א-לוהית' או 'א-לוהות לאומית' אצל הגוים.
המקור של לאומיות של אומה זרה, למשל המקור של המואביות - הלאומיות של האומה המואבית - אינו א-לוהי אלא בנתונים טבעיים. המקור של המושגים הא-לוהיים בעולם הוא בישראל, דרך נביאי ישראל.
רש"י מפרש את הפסוק "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱ-לֹהֵינוּ ה' אֶחָד" (דברים ו', ד'): 'ה' שהוא א-לוהינו ולא א-לוהי האומות. ה' אחד - שעתיד להיות אחד לכל האומות'.
שאלה: הרב כותב שצריך למצוא לכל אומה ואומה את הצביון שלה. איך מוצאים אותו?
תשובה: הרב לא כותב איך. כנראה צריך ללמוד על כל אומה ואומה מה עניינה ומה היא מוסיפה למציאות. לומדים את זה מהמציאות - צריך להיפגש עם האומות ויחד אתן להגיע למסקנות לגביהן.
עוד לא נתברר יפה לכל אומה ואומה הכשרה הפרטי. הבירור הזה עצמו הוא צעד אחד להעמדת השלום. שכיון שתרגיש כל אומה את אמיתת הכשרה המיוחד, תבין מיד במה היא צריכה להשתלם מחמדת שאר העמים, ואז יבאו כולם להיות מתאגדים בתור אחים בני משפחה אחת,המחלקים ביניהם חלוקת עבודת הבית להרבות אשרו וברכתו.רק לישראל הובררה תעודתם, מפני שכבר הוטלה עליהם החובה לעסוק בעבודתם להיות לאור גויים,...
אצל הגויים זה עוד לא לגמרי התברר. לכן הם לומדים את זה על עצמם. אבל לנו זה כבר התברר.
...על פי סדרי ההסתוריא גם קודם בא זמן המאושר. על כן, לאומיותם של ישראל קשורה בהכרח בתורת ד' אשר אתנו.
בעוד שאצל העמים אין קשר בין הלאומיות לבין הא-לוהיות, אצלנו עניינה של הלאומיות הוא הופעת הא-לוהיות, ולכן יש קשר חזק.
ובאשר עסק התורה ועבודת הדורות כולם הוא יסוד מוסד להרבות חכמת התורה לעת תמלא הארץ דעה את ד', על כן ההתרגלות לשמירת התורה והחינוך להוקיר את האמונה והמצות כולן בפועל, כדי שתצא אל הפועל הסגולה שבנו, להיות מוכשרים לעבודת הרוח היותר גדולה עבור כל העמים כולם, היא מצרכינו הלאומיים המוכרחים בטבע מציאותינו.
חייבים ללמוד תורה, לשמור מצוות, להוקיר את מעבירי המסורת - כי זה היעוד שלנו כלפי האנושות.
על כן, חתומה היא תורתנו הקדושה כולה בחותם הלאומיות, ומובלטת ביותר על ידי תורה שבעל פה.
דברים אלו צריכים ליטוש. במשך השנים הרב הוסיף לדבריו על הנושא פרטים מדקדקים ומבררים, אבל מה שכתוב פה עדיין די ברור.