השלטון והפרט

הרב אורי שרקי

השלטון והפרט

מתורתו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל

"מעייני הישועה"

מקובל לראות בכלל ובפרט ערכים מתחרים. למשל בתורת המדינה צמחו שיטות הצוררות זו את זו, הקומוניזם והפאשיזים מחד, כששניהם מעלים על נס את הקולקטיב כחזות הכל. ולעומתם האנארכיזם והליברליזם המעלים על נס את ערכו של היחיד, כשלדידם המדינה אינה אלא כלי שרת של היחיד.

תורת משה, השלמה בכל, אינה יכולה לבכר ערך אחד על פני משנהו. אדרבה התכללות היחיד בכלל מעצימה את משמעות של אותו פרט, "כלל שהוא צריך לפרט ופרט שהוא צריך לכלל" (ברייתא דר' ישמעאל). זהו יסוד המשטר המדיני הראוי לאומה בארצה:

"יש צורך בסידור מדיני שאין הפרטיות (=של המנהיג) מתגברת, ולכן משה מת ויהושע מכניס. הכבירות מוכרחת להעלם. לפני לבנה (=יהושע בן נון) לא נמצאת אותה כבירות היא נותנת מקום לכוכבים" (הראי"ה, מובא מתוך כי"ק בשיחות הראי"ה, חוקת, הערה 26).

השיטה המדינית האידיאלית היא באמת בבואה של ההשגחה העליונה המקיפה בכולליותה גם את הפרט היותר קטן:

"הננו רואים במוסר החברותי שרק המדרגה הממוצעת (=התפיסה הבינונית). היא משיאה את כל ענייניה רק לענייני החברה הכללית, והאישיות הפרטית אינה מוצאה בקרבה מקום הגון, מזה יצאו הממשלות שאחזו בדספוטיות, ושמו את כל ההמון רק לחומר מעשי מכני. רק רוח הקודש הופיעה על ידי דוד מלך ישראל לומר "ויקר דמם בעיניו". ואין לשער כמה גדול הוא החידוש הזה, אפילו עכשיו אצל מלכים אדירים, וקל וחומר לפני כשלושת אלפים שנה. ועתה הננו רואים שההשלמה התברותי (ת) היא הנותנת עם כל כללותה ערך הגון לכל פרט יחידי, ומזה אנו יכולים לדעת שהשגחה האלהית שהיא בודאי על פי היותר מובחר ונישא שבמשטרים, אין בה שום חילוק בין פרט לכלל" (גנזי ראי"ה, חנוכה, עמוד 16).