הרב אורי שרקי
הרמוניה
מתורתו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל
"מעייני הישועה", כ"א בשבט תשס"ג
אחד ממקורותיה של החילונות, הידועה ברב בכינויה החז"לי "חוצפא דעיקבתא דמשיחא", הוא שהקודש השתלט על הנפשות בלי לתת ביטוי לתביעות החול. מה שמושך בעקבותיו תגובת נגד חריפה עד כדי דחיית הקודש, במצב בריא:
"הקודש צריך שייבנה על יסוד החול. החול הוא החומר של הקודש, והקודש הוא לו צורה. וכל מה שיהיה החומר יותר איתן, תהיה הצורה יותר חשובה." (אורות הקודש א, קמה)
לעומת זאת המצב המקולקל הוא:
"לפעמים יש שהקודש מתעמר בהחול, עד שמדלדל את החומר. ואז נמשכת תקופה שהחומר תובע את הדקיון (=משפט) שלו, ומארי דחובה דחיק (=בעל החוב דוחק), ובנשך ובמרבית נוטל החול את חובו מהקודש. והחוצפא מתגברת." (שם)
עם כל זאת ברור שלא יעלה בידו של החול עם כל צדקתו לבלע את הקודש מן העולם:
"כי סוף כל סוף יתבע אחר כך הקודש את חובו, ולא בדרך תביעה ונגישה, אלא בדרך חוצפא, וריבית, כי אם כח הקודש יהיה כל כך מתאמץ ומתרומם, עד שכל החול יכנע תחתיו, יכנס בקרבו, ויתבלע לגמרי מיסודו החולי. והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו." (שם)
אתגר גדול הוא לדורנו, לפייס בין התאומים שנפרדו, להשבית את מלחמת הקדש והחול, ולגלות את מלוא שיעור הקומה של הנפש הישראלית.