הרב אורי שרקי
איוב - מיש לאין ובחזרה
אב תשע"ז
דמותו של איוב מעוררת תהיה, לא רק בשל היותו "צדיק ורע לו" אלא גם בשל העובדה שלא תמיד נותנים לה תשומת לב ראויה, והיא היותו בראשית דרכו, "צדיק וטוב לו". יתכן ששם נעוץ הסוד של מאורעות החיים שבהם נתנסה. הכתוב מתאר לפנינו אדם שלא חסר לו דבר, והוא "מסודר" בכל תחום. יש לו עשרה ילדים, שרובם בנים, דבר שהוא משמעותי בעולם הערכים הקדום, יש לו צאן, גמלים, צמדי בקר החורשים את אדמתו, ועבדים ושפחות. והנה, בעולמו של איוב, גם א-לוהים מקבל את חלקו. העניין "מסודר". הוא מקבל את קורבנותיו בהוראת קבע כל שבעה ימים, על ידי מי שדואג לספק את כל צורכי החיים. אם נסכם במילה אחת את עולמו של איוב, הצדיק והישר, ירא א-לוהים, נאמר: יש.
היש ממלא כל כך את איוב, שאין לבו פנוי אל מעבר ליש, אל האינסוף. אושרו ועושרו סותמים בפניו את ארובות השמים. וכה הם דברי השטן: "הלוא אתה סכת בעדו ובעד ביתו ובעד כל אשר לו מסביב, מעשה ידיו ברכת ומקנהו פרץ בארץ". מסך פרוס בין ה' לבין איוב. קרובים מאוד לפשוטו של מקרא הם דברי רבי חיים ויטל בספרו "עץ הדעת טוב", שאיוב היה ירא א-לוהים, (הא-לוהות האימננטית), ולא ירא ה' (הא-לוהות הטרנסנדנטית).
על פתיחת שערי ה"אין" מפקיד ה' את השטן: "ויאמר ה' אל השטן: מאין תבוא!", הכן סדק בעולמו של איוב שדרכו ייפגש עם האין. לכך מכוונים יסורי איוב. במהלך הבירור הזה, משתדלים רעיו לספק לאיוב הסברים לסבלו שיניחו את דעתו. אם ישמע להם, יישאר במסגרתו של עולם סגור, שבו יש אמנם הסבר לכל, אך לא ייפגש עם האין סוף. איוב חש שעליו לדחות את דבריהם, חכמים ככל שיהיו.
בסופו של דבר, זוכה איוב להתגלות ישירה, שבה הוא נשאל שאלות ללא תשובות. דווקא אז מתרצה איוב "לשמע אוזן ידעתיך ועתה עיני ראתך". עצם המפגש עם הא-לוהות הוא המספק לו את המענה למצוקתו, ולא ההסברים הרציונליים שחפצו רעיו לכפות עליו.