הרב אורי שרקי

יהושע - משרת משה (פרק א', על הפטרת וזאת הברכה)

תשרי תשע"ז




"וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת מֹשֶׁה עֶבֶד ה' וַיֹּאמֶר ה' אֶל יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן מְשָׁרֵת מֹשֶׁה לֵאמֹר".

התלמוד (מגילה י, ב) מסיק שיש 'ויהי' שהוא לשון צער ויש 'ויהי' שאינו לשון צער. המהר"ל (תחילת אור חדש) מסביר ש"ויהי" מציין התהוות חדשה, שינוי. וכל שינוי ביחס למה שהיה קודם הוא רע, שכן מה שהיה עד עכשיו מת. אולם מכיוון שכעת יש הופעת חיים חדשה זה לא רע מוחלט. כשמשה מת יש אמנם עולם חדש אך זה רע כי משה היה במעלה עליונה שכעת איננה. אפשר להבין מהפסוקים שהתכנית של משה נכשלה, שכן כל ענינה היה לתת לעם ישראל את התורה ואת ארץ ישראל. אך בפועל משה נתן רק את התורה וממילא נתינת הארץ שלא על ידו תהיה חסרה. "אמר רב אדא ברבי חנינא: אלמלא חטאו ישראל לא ניתן להם אלא חמשה חומשי תורה וספר יהושע בלבד, שערכה של ארץ ישראל הוא" (נדרים כב, ב). כלומר נתינת הארץ הייתה צריכה להיות כלולה בתורה ומשלא כך ההיסטוריה מתארכת.

משה הוא עבד ה'. בזוהר (קדושים פב, ב) יש הבחנה בין שני סוגי עבודת ה': עבודת עבד שהיא בזויה, ועבודת בן שהיא נעלה. בארמית 'עובדא' זה מעשה. עבודת עבד היא לעשות בלי להבין אלא בגלל שכך הוא הציווי. 'בן' הוא מלשון בינה, הבנה. כלומר מי שמבין את מה שהוא עושה. הבן רשאי לפשפש בגנזי אביו, ולא רק שרשאי אלא מצפים ממנו להבין את סיבת עבודתו. הביטוי 'עבד ה'' הוא מדריגה שלישית: בן שמרוב אהבה והבנה החליט להיות כעבד שלא מבין.

למשה רבנו היו ארבעה תפקידים: מלך, כהן גדול, סנהדרין, ונביא. ולכאורה זה בניגוד להלכה. למלך אסור להיות חלק ממערכת המשפט, נביא לא יכול להורות הלכות בשעת נבואתו . אלא שאיסורים אלה מטרתם שלא נבוא לחשוב שהשלטון המלא נמצא אצל אדם יחיד. כך מתברר שבעל הסמכות האמיתי הוא הקב"ה. אך סכנה זו קיימת רק בהיסטוריה הארצית, אבל המדבר אינו חלק מההיסטוריה, אין בו ההתמודדויות הרגילות של העולם, יש בו נוכחות מתמדת של הא-לוהות כך שאין בעיה שמשה ישמש בכל התפקידים. אך עם המעבר אל הארץ יש צורך לחלק את הסמכויות: המלך יהיה יהושע, הכהן הגדול יהיה אלעזר, ראש הסנהדרין יהיה עתניאל בן קנז , והנביא יהיה פנחס. יהושע נקרא 'משרת משה' בשונה ממשה שהוא עבד ה'.