הרב אורי שרקי

עקב - ברכתה של ארץ ישראל

סיכום שיעור - עוד לא עבר את עריכת הרב




בפרשתנו פרשת עקב, מופיעה ברכתה של ארץ ישראל. 'והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה' (דברים ז יב). אם כן התורה מבטיחה שעקב שמירת כל המצוות הקב"ה יאהב אותנו, 'ואהבך וברכך והרבך וברך פרי בטנך ופרי אדמתך' (שם שם יג), בקיצור התורה מבטיחה לנו ברכה שלימה בארץ.

ברכת הארץ הגשמית, היא סימן להשראת שכינה, כפי שכותב המהר"ל בספרו נצח ישראל. ומספרת לנו התורה, מהו דרכו של האושר. נאמר בתורה: 'כי ה' א-להיך מביאך אל ארץ טובה, ארץ נחלי מים עינֹת ותהֹמֹת יֹצאים בבקעה ובהר. ארץ חטה ושערה וגפן ותאנה ורמון, ארץ זית שמן ודבש. ארץ אשר לא במסכנת תאכל בה לחם, לא תחסר כל בה, ארץ אשר אבניה ברזל ומהרריה תחצב נחשת. ואכלת ושבעת' (דברים ח ז-י). שמא יאמר אדם, שהשובע הוא רע?! מוסיפה התורה 'ואכלת ושבעת וברכת את ה' א-להיך'. השובע הוא דבר חיובי, כאשר מתלווה אליו ההודאה אל הקב"ה. 'וברכת את ה' א-להיך על הארץ הטבה אשר נתן לך'.

מכאן נמנעת מאתנו, הבנה לא נכונה של הפסוק האומר: 'פן תאכל ושבעת ובתים טובים תבנה' (שם ח יב). שמא יאמר אדם, אם כן יש כאן איסור בתורה לשבוע. שהרי כתוב 'פן תאכל ושבעת' לכן הקדימה התורה: 'ואכלת ושבעת' אלא שהתנאי הוא - וברכת. כמו כן על ידי זה נמנעת מאתנו אי הבנה של פסוק אחר, שרגילים לא להבין אותו נכון. אומרת התורה: 'ואמרת בלבבך: כחי ועצם ידי עשה לי את החיל הזה' (שם שם יז). שמא יבוא האדם ויאמר: שאין זה מן הראוי לאדם לומר 'כחי ועצם ידי עשה לי את החיל הזה', ומתוך כך יבוא לשלול את ערכם של מצעדים צבאיים ושל גאוה לאומית ושל שמחה לאומית. בוודאי שאין הדבר כן. התורה אמרה 'ואמרת בלבבך: כחי ועצם ידי עשה לי את החיל הזה'. זהו דבר חיובי, הדבר הזה הוא מצוות עשה, כך מסביר ר' יצחק אברבנל, וכן מפרש הר"ן בדרשותיו (דרשה יא), שהפסוק הזה הוא חיוב, יש חיוב לומר 'כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה', לשמוח בשמחת האומה, שתהיה גאווה לאומית. אלא מה? כשם שהתורה אמרה 'ואכלת ושבעת וברכת' כך גם פה התורה מוסיפה: 'וזכרת את ה' א-להיך כי הוא הנתן לך כח לעשות חיל' (שם שם יח). אם כן בוודאי שיש ערך חיובי לגאווה הלאומית ולשמחת העשייה שמתלווה לזה זכירת ה' יתברך.

בפרשתנו גם מוסיפה התורה, את שמחת אסיפת הדגן. 'והיה אם שמע תשמעו אל מצותי אשר אנכי מצוה אתכם היום לאהבה את ה' א-להיכם ולעבדו בכל לבבכם ובכל נפשכם' (שם יא יג), 'ואספת דגנך' (שם שם יד), אם כן יש ערך חיובי לאסיפת הדגן ולשמחה שיש בכך. נחלקו בזה רבותינו התנאים במסכת ברכות (לה:): ר' שמעון בר יוחאי רואה בפסוק הזה באופן מפתיע קללה. כאשר אין עם ישראל עושה רצונו של מקום אז נאמר 'ואספת דגנך'. ואילו כאשר עושה רצונו של מקום - מלאכתו נעשית על ידי אחרים, מה שכמובן מפתיע ביותר, כיצד ניתן להבין את זה בפסוק?! ואילו ר' ישמעאל אומר: שמכאן רואים שיש ערך חיובי למלאכה שנאמר 'ואספת דגנך'.

אלא שיש להבין שדברי ר' שמעון בר יוחאי לא נאמרו אלא במציאות שבה עם ישראל נתון תחת יד זרים: בגלות או אפילו בארץ ישראל תחת שלטון של זרים. אז כבר אין ערך כל כך גדול לחיי המעשה, הם הופכים להיות חול בלבד. מה שאין כן כאשר עם ישראל יושב בארצו, בבטחה ובעצמאות, ברור שאז מתקדשים חיי העולם הזה, ויש ערך למלאכה ובוודאי שאז ר' שמעון בר יוחאי מודה לר' ישמעאל שהמלאכה היא חיים, כפי שהסביר את דבריו החת"ם סופר בפרושו למסכת סוכה בפרק 'לולב הגזול' (ד"ה 'דומה לכושי').