הרב אורי שרקי
בהר - היחס לארץ ישראל
סיכום שיעור - עוד לא עבר את עריכת הרב
בפרשת בהר אנו קוראים על הלכות קדושת הארץ - מצות שמיטת קרקעות. שמיטת הקרקעות מיוחדת מכל המצוות שבתורה בכך שהיא לכאורה מנוגדת לכל תכליתה של התורה. הלא תכלית כל תורת משה היא שעם ישראל ייכנס לארץ ישראל וישב "איש תחת גפנו ואיש תחת תאנתו" (מלכים א', ה', ה') ויעבוד את אדמתו ו"הארץ תיתן פריה, ועץ השדה את יבולו" (יחזקאל ל"ד, כ"ז). ואילו כאן התורה דורשת מאתנו פעם בשבע שנים לצאת כביכול מעבודת האדמה ולהתנתק במידת מה מארץ ישראל. התורה צוותה אותנו שפעם בשבע שנים אנחנו נגלה מארצנו, אע"פ שלא נצא ממנה, אלא רק נגלה מעבודתה.
דברים מוזרים אלה מוסברים לאור פסוק אחד בפרשתנו: "והארץ לא תמכר לִצְמִתֻת, כי לי הארץ כי גרים ותושבים אתם עמדי" (ויקרא כ"ה, כ"ג). כוונת התורה ללמדנו שאחיזתנו בקרקע היא בתור הפקדה. אין הארץ בבעלותנו הפרטית. לא שלנו היא, אלא של כל הדורות כולם, של השכינה השורה בישראל. אם הארץ הייתה קניינו האמיתי, הרי יכולנו לעשות בה ככל העולה על רוחנו. למשל, לצורך שלום יכולנו להפקיר חלקים ממנה אם מעשה זה היה מביא לנו תועלת. אך מכיוון שהארץ הזאת היא של הקב"ה - "כי לי הארץ כי גרים ותושבים אתם עמדי" (ויקרא כ"ה, כ"ג), הרי שאין אנחנו רשאים לעשות בה ככל העולה על רוחנו. לא שלנו היא אלא של רבנו של עולם.
כל מעמדו של האדם בעולמו הוא מן מעמד של גר תושב. אלא שלא כל העמים מודעים לכך. הכינוי לעמים בפי רבותינו הוא "אומות העולם". הם מרגישים בבית בעולם הזה. הם נולדו בארצם ועל כן הם חושבים שהקשר שלהם אל הארץ הוא קשר טבעי, שאיננו עומד בשאלה. לעומת זאת, עמינו נולד מחוץ לארצו, נולד בגלות: באור כשדים, במצרים ובאירופה. על כן, קשרנו עם הארץ הוא כקשר בין בעל לאישה, שהוא קשר רצוני המשתנה לפי הרמה המוסרית של בני הזוג. אם אנו צדיקים - הרי הארץ בידינו, אבל אם חלילה אין אנו צדיקים - הרי אנו גולים מן הארץ. זהו קשר של בגרות עם הארץ. זהו לא קשר של שעבוד, משום שאנחנו גרים ותושבים עם הקב"ה. אומר המדרש (ילק"ש ויקרא כ"ה, סימן תרס"א): "אם גרים אתם בעולם הזה, הרי אתם תושבים עמדי. ואם אתם מרגישים תושבים בעולם הזה, הרי אתם גרים עמדי".
זכה עם ישראל להיות העם היחיד שתודעת הגרות והתושבות נטועה בהכרתו הלאומית, ביסוד ההיסטוריה שלו. דבר זה מייחד אותנו להבנה מיוחדת של העניין הא-להי. אף הקב"ה בעולם הזה כגר תושב. מצד אחד הרי זה עולמו, ומצד שני הרי הוא גולה ממנו על מנת לתת לעולם אוטונומיה מסוימת. אם כן, כשם שהקב"ה מתנהג כלפי עולמו כגר תושב, אף אנחנו גרים ותושבים עמו, קרובים אליו ומבינים את רצונו ודעתו.
אשריכם ישראל.