וארא-בא: עשר המכות - למה ובשביל מי (סיכום)

הרב אורי שרקי

וארא-בא: עשר המכות - למה ובשביל מי

שבט תשע"א

סיכום שיעורי הרב במכון מאיר - עוד לא עבר את עריכת הרב

עבור מי ניתנו המכות ומהי מטרתן

בשמות (ז,ה) נאמר: וְיָדְעוּ מִצְרַיִם כִּי-אֲנִי ה', בִּנְטֹתִי אֶת-יָדִי עַל-מִצְרָיִם.

מסקנה: המכות ניתנו כדי שמצרים ידעו את ה'. דיבור אלוהי עם מצרים. עיקר העניין במכות לא היה העונש על התנהגותם אלא השינוי התודעתי שהם צריכים לעבור.

למה חשוב שמצרים ידעו את ה'?

המטרה היא שפרעה ומצרים יתנו לעם ישראל רשות לצאת. לשם כך הם צריכים לדעת כי יש ה' בעולם וכי הרצון לשחרר את עם ישראל הוא רצון ה'.

מניין שזאת המטרה? הדבר ברור מהנאמר בסוף כל מכה. ברגע שפרעה הסכים לשחרר את ישראל המכות חדלו.

למה צריך שיתנו רשות?

הבהרת השאלה: הרי היה ביד ה' להוציא את ישראל גם ללא הסכמת מצרים. למשל, ה' יכול היה לעשות נס פשוט שהם יקפאו למשך שבוע כמו במכת החושך, ובני ישראל ייקחו בנחת את כלי הכסף והזהב כפי שהובטח לאברהם ויצאו בשלווה בזמן שהמצרים לא יכולים להתנגד.

תשובה: נימוס ציבורי. דרך ארץ קדמה לתורה והנימוס מחייב. כשעם ישראל בגלות הוא חי כאורח אצל הגויים ובהסכמתם. כשהוא רוצה לצאת מתפקיד האורח ולהצטרף למשפחת העמים ולהוביל אותם הוא צריך לקבל את הסכמתם.

דוגמאות: ה' מצווה על משה במעמד הסנה לשחרר את ישראל. משה חוזר למדין ומבקש רשות מיתרו לצאת למצרים. מה אם יתרו לא היה מסכים? ברור שמשה לא היה הולך. או שה' היה "משכנע" את יתרו להסכים או שהגאולה הייתה מתבצעת באופן אחר.

דוגמאות ברמה הלאומית: לאחר גלות בבל הקמת מדינת יהודה והקמת המקדש היו רק לאחר הצהרת כורש, הגאולה האחרונה שהתרחשה בה' אייר תש"ח באה לאחר הצהרת בלפור ואישור האומות המאוחדות.

כעת נחזור למצרים ונבין לְמָה התבקש פרעה להסכים?

במעמד הסנה נאמר למשה: (שמות ד,כב) וְאָמַרְתָּ, אֶל-פַּרְעֹה: כֹּה אָמַר ה', בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל. כלומר, הבכור בעמים, האומה שצריכה להיות הקטר המוביל את האומות זו ישראל ולא מצרים.

מדוע פרעה התעקש לא לשלח את העם?

פרעה היה אדם ששלט במצרים ובעולם. הבסיס הכלכלי שלו היו העבדים. משה מבקש ממנו לוותר על כלכלת מצרים ועל מעמדה של מצרים כמובילה של ההיסטוריה האנושית. באופן נורמלי היה צפוי שפרעה יהרוג את משה ואהרון. פרעה מפתיע ועונה להם שבשביל מהפכה כזאת צריך ראיות ברורות. הוא לא מכיר את ה'. ה' לא דיבר אליו. זו הפעם הראשונה בהיסטוריה שכאשר ה' רוצה משהו הוא אינו פונה ישירות לאדם אלא שולח נביא כשליח. פרעה בצדק אינו מסכים סתם כך. בתור מלך מצרים יש לו אחריות על כלכלת והיסטורית העולם. זה יהיה חוסר אחריות מצידו אם יגרום להתמוטטות הכלכלה המצרית ואולי להחזרת העולם לתוהו חברתי ללא ראיה ברורה שהדבר נכון ומוצדק מבחינה מוסרית. בעשר המכות היה דיאלוג של ה' ומשה עם פרעה עד שלאחר מכת בכורות פרעה אכן השתכנע.

מה נקודת אי ההסכמה? מי האומה שתוביל. מצרים או ישראל ומניין שה' מסכים על כך.

אם כך, מה שיכנע את פרעה שמבחינה מוסרית נכון הדבר לשחרר את ישראל?

תשובה: המכות. בפיסקה הבאה מובאים בקיצור הנימוקים עם המכה המעידה על אותו סעיף. טבלה מפורטת בסוף המאמר.

עם ישראל הוא העם הראוי להוביל את ההיסטוריה האנושית כי הוא: בני האבות, אברהם (דם) יצחק (צפרדע) ויעקב (כינים) ורכשו את תכונותיהם המיוחדות. עם ישראל ישב במצרים אך לא התבולל במצרים (ערוב), ביכולתם לתקן את ההדרדרות המוסרית שחלה בדור המבול (דבר), דור מגדל בבל (שחין) וחטאות סדום (ברד). מעבר לזה עם ישראל עלה במחשבה תחילה. בזמן הבריאה ה' ידע שיהיה עם ישראל שייטול את ההובלה המוסרית של העולם. בריאת היש מהאין – ארבה, בריאת האין – חושך, המחשבה הראשונית – מכת בכורות.

הוכחה שאכן המדובר בשכנוע

במעמד הסנה ה' אומר למשה: (שמות ד,כג) וָאֹמַר אֵלֶיךָ, שַׁלַּח אֶת-בְּנִי וְיַעַבְדֵנִי, וַתְּמָאֵן, לְשַׁלְּחוֹ--הִנֵּה אָנֹכִי הֹרֵג, אֶת-בִּנְךָ בְּכֹרֶךָ.

המשמעות: אם פרעה לא ישחרר את עם ישראל הסוף יהיה שיהרג בנו הבכור. ברור שהפניה אל פרעה אינה לאדם הפרטי אלא לפרעה המייצג את מצריים ולכן ברור שהכוונה היא שאם פרעה לא ישחרר את העם הסוף יהיה מכת בכורות. בסוף פרעה מקבל מכת בכורות ולכאורה ,הוא פטור מלשלח את ישראל.

דוגמה: אם אדם נשפט לשלם קנס של 10,000 ₪ או 30 ימי מאסר אזי ברור שמי שהעדיף להיות במאסר 30 יום פטור אחר כך מלשלם את הקנס.

למרבה ההפתעה דוקא לאחר מכת בכורות פרעה שיחרר את ישראל. הדבר מוכיח שהיתה לו סיבה אידאולוגית לא לשלוח את ישראל ורק לאחר מכת בכורות הוא השתכנע שהדרישה לשלח את ישראל הינה מוצדקת ולכן שילח אותם.

תוספת הוכחה: אנו רואים שבזמן השילוח פרעה אומר: (שמות פרק יב' לא) וברכתם גם אותי. מובן שמי שמבקש ברכה מכיר בעליונות של המברך. כך שכשפרעה מבקש ברכה מישראל זה כאילו אמר: אני מקבל שישראל הם מקור הברכה. יש בכך להראות שהוא השתכנע בעליונות המוסרית של עם ישראל.

מסקנה לימינו

אנו לא עם ככל העמים. אנחנו העם הבכור של ה' ותפקידנו הוא להראות וללמד את אומות העולם איך מתנהג עם קדוש ולגרום בכך לעליה מוסרית ורוחנית של כל העולם.

דוד בן גוריון אמר: לא חשוב מה יגידו הגויים, חשוב מה שיעשו היהודים. ברור שדעת התורה שונה מכך. כל מעשי המדינה צריכים להיות מכוונים לשאלה: מה יאמרו הגויים? האם התנהגות המדינה מקדשת שם שמים בעולם?

כאשר נדע שגאולת עם ישראל במדינת ישראל הייתה ביד ה' ונשדר ידיעה זו בהתנהגות המדינה ואזרחיה על פי דרך התורה יתקיים בנו "אז יאמרו בגויים, הגדיל ה' לעשות עם אלה".

טבלה מפורטת של המכות והראיה לעליונות ישראל שניתן לראות באותה המכה.