הרב אורי שרקי
ויחי - סוף לראשית
טבת תשע"ה
מדוע מסתיים ספר בראשית בפרשת ויחי? משום שבראשית מוסר בידינו את הנתונים שבלעדיהם לא ניתן להתחיל את ההסטוריה. הנתון המרכזי הוא הבטחון באפשרות של השלום בין בני האדם. השלום הוא המשימה שהאנושות נכשלת בהשתה עוד בראשיתה. לו היה שלום בין אדם לחוה, לו היו מדברים, לא היה הנחש יכול לפתות. כשל הדיבור ונגזרה מיתה על האדם. הדור השני, זה של קין והבל, נכשל במשימת האחוה. אמנם החל הדיבור: "ויאמר קין אל הבל אחיו", הודיע לו שהוא חפץ לממש את האחוה ביניהם, אך הדיבור נתהפך לאלימות. מאוחר יותר, הצליח למך לדבר עם נשיו אך לא זכה למענה, כי היה איום מרומז בדיבורו: "איש הרגתי לפצעי וילד לחבורתי". דור המבול הביא את האלימות לקיצוניות ומלאה הארץ חמס. דור הפלגה ניסה לפתור את שאלת הדיאלוג על ידי כפיית דיבור אחיד, הנוגד את אופיה הרבגוני של האנושות. המשימה של האחווה הוטלה מאז על משפחת אברהם. אברהם ולוט נפרדו על מנת שלא להביא לידי עימות, אך לא הגיעו לידי אחוה. יצחק וישמעאל חיו זה בצד זה ללא דיאלוג, עד הוצאתו של ישמעאל מחוץ למעגל הבית. יעקב ועשו כמעט הגיעו לשחזור מעשה הבל וקין, אך התערבות ההורים מנעה זאת. הם מצליחים לקיים את האחוה לשעה אחת, אך נפרדים כל אחד לדרכו. משפחת בני יעקב מהווה שיא במהלך רכישת האחוה. בתחילה "ולא יכלו דברו לשלום". מתוך גנותם אתה שומע שבחם שלא דברו אחד בפה ואחד בלב" (רש"י). זה מה שמאפשר את הבירור האמיתי ביניהם, המסתיים בשלום ביניהם. אלא שעדיין יש לחשוש שרק צערו של האב הוא המניע את האחוה ולא השלום. על כן יש להמתין עד פטירתו של יעקב כדי לבחון את כנות השלום. כשמשפחה שהגיעה כמעט לידי רציחה עושה שלום בין האחים, עדות היא שיש כלי לשלום בעולם ושיש ערובה להצלחת ההיסטוריה. כך שניתן לסיים את ספר הראשית ולהתחיל את ההיסטוריה.