הרב אורי שרקי

מקץ - אסנת בת פוטיפרע

סיכום שיעור - עוד לא עבר את עריכת הרב




בפרשת מקץ, שבה מופיע יוסף לראשונה כמלך, נודע לנו גם על נישואיו של יוסף. יוסף נושא לאישה את אסנת בת פוטיפרע. הדבר באמת מתמיהה מאד. וכי מה לו ליוסף לשאת אשה מצריה?! ולפי חז"ל (מדרש רבה בראשית פרשה פו פסקה ג) הלוא היא גם גדלה בביתו של פוטיפר "פוטיפר הוא פוטיפרע", שהיה מי שהכניס אותו לבית הסוהר. אם כן, מה לו ליוסף דוקא להסתבך באשה מצריה?

ולכן חז"ל הסבירו לנו במדרש (פרקי דרבי אליעזר פרק לה), שבעצם אסנת לא היתה הבת הטבעית המקורית של פוטיפר ואשתו, אלא היתה בת מאומצת. והאמא האמיתית שלה היתה דינה בת יעקב. ואז בעצם מתברר שקרה כאן נס נפלא של ההשגחה. אסנת נולדה מאותו מעשה של שכם ודינה. וכאן יש לחזור קצת אחורה ולהבין מה היתה הכוונה בכלל של יעקב, וכוונתה של ההשגחה בכל המעשה הזה שארע בשכם. בידוע שיש שנים עשר שבטים בישראל, כולם ראשי שבטיהם זכרים, זאת אומרת נותני הטון בשבט. לעומת זה ההשגחה העליונה סדרה שיש גם בת - בתור שבט שלש עשרה בבית יעקב על מנת לקבל את ההשפעה של אומות העולם על מנת שתהיה חוליה מקשרת בין ישראל לאומות. שיקום שבט נוסף שיקבל במידה מסוימת את מה שיש לקבל מאומות העולם לתוך האומה הישראלית. תקוותו של יעקב אבינו היתה שדבר זה יוכל כבר להתגשם בימי שכם ודינה. לכן התעלם במידת מה, יעקב אבינו, מהברבריות של שכם בן חמור וניסה, כפי אומרים, לשפץ את הפינות 'לעגל את הפינות' על מנת שבכל זאת יקום השבט הזה בתוך ישראל.

אמנם הדבר נכשל, אבל התקווה לא נעלמה. התקווה נשארה דרך אסנת בת פוטיפרע, שהיא המופקדת על הולדת השבט השלש עשרה בישראל. אכן ממנה יצאו מנשה ואפרים. ולא רק שבט יוסף הוא השבט השנים עשר, מתוך יוסף דרך אפרים ומנשה יצא שבט נוסף שבט אפרים שבא למלא את התפקיד שנועד מלכתחילה לאומות העולם. ולא בכדי אמר עליו יעקב אבינו, "וְזַרְעוֹ" של אפרים "יִהְיֶה מְלֹא הַגּוֹיִם" (בראשית מח יט) - הוא בא למלא את התפקיד שמלכתחילה נועד לאומות העולם ונכשל, והוא בא למלא את התקווה הזאת לפעמים בצורה גרועה שהרי נאמר: "אֶפְרַיִם בָּעַמִּים הוּא יִתְבּוֹלָל" (הושע ז ח) אך מצד שני הדבר הזה גם יכול להעשות בדרכי קדושה הרי משיח בן אפרים הוא זה שבא ללקט מתוך אומות העולם את הצד הטהור שמצטרף בבוא הזמן לגאולת ישראל.

אלא שאנחנו רואים כאן הבדל עצום באופן התיקון שנעשה בנשואי יוסף ונשואי יהודה. בעוד שיהודה בוחר בתמר על מנת להמשיך את המשפחה, בהתחלה בתור כלתו ולאחר מכן בתור אשתו, יוסף איננו מודע כלל לייחוסה האמיתי של אסנת בת פוטיפרע, מן הסתם הוא סבר שהיא מצריה. כאן אנחנו רואים כיצד ההשגחה העליונה אינה מותירה את גורל האומה בידי היוזמה האישית. גם כאשר האדם מעוניין, לכאורה בהתבוללות, וסובר שהוא נַשָּׁה את בית אביו, כנאמר במנשה: "נַשַּׁנִי אֱ-לֹהִים אֶת כָּל עֲמָלִי וְאֵת כָּל בֵּית אָבִי" (בראשית מא נא), וגם כאשר האדם מעוניין לראות הצלחה אצל אומות העולם "כִּי הִפְרַנִי אֱ-לֹהִים בְּאֶרֶץ עָנְיִי" (שם שם נב), בכל זאת לא עזבו ה' והטיל עליו בסופו של דבר להקים משפחה מתוך בית של יעקב את אסנת בת פוטירע בתה של דינה.

כך שבסופו של דבר ניתן להמליץ על כל הסיפור הזה 'הכל נשאר במשפחה'.