נח - ממשפחות לגוים

הרב אורי שרקי

נח - ממשפחות לגוים

"שבת בשבתו", מרחשון תשע"ג

הקיבוצים האנושיים מוגדרים ביחס לאיזה קריטריון מאחד. כשהקריטריון משתנה, אף הזהות הקיבוצית משתנה, וממילא כינויה משתנה. בפרשתנו מופיעים בזה אחר זה הביטוי "משפחות" והביטוי "גויים": "אלה בני שם ל משפחותם ללשונותם, בארצותם לגוייהם" (י, לא). ההבדל בין שני הכינויים בולט מאוד. בין משפחה למשפחה אמור לשרור שלום, כאשר המלחמה היא המצב החריג. לעומת זה הזהות המדינית המכונה גוי מתנהגת כאנושות בזעיר אנפין, ומחדשת את קיומו של ה'זר' כמופקע מהסולידריות הלאומית, הַמְּהַוֶּה איום, וממילא אויב פוטנציאלי.

המצב הרגיל בין גויים הוא המלחמה, והשלום הוא החריג, עד כדי כך שהנביא מתפעל: "לא ישא גוי אל גוי חרב" (ישעיה ב, ד). מהו שורש ההבדל? הכתוב מבאר שכאשר הקריטריון המאפיין את הקבוצה הוא "לשונותם" - כלומר התרבות - מדובר במשפחה. וכאשר ההגדרה היא טריטוריאלית - "ארצותם" - מדובר בגוי.

על רקע הנפילה של האנושות ממשפחות לגויים מופיעים שני ניסיונות לפתור את בעיית המלחמה: מגדל בבל ובחירת אברהם אבינו. האחד כושל, והשני אידיאלי.

מגדל בבל היה הניסיון לבטל את ההבדלים בין בני האדם: "שפה אחת". לא לשון, המורה על תוכן פנימי, כי אם שפה, תוכן חיצוני. זו הקוסמופוליטיות הרוצחת את הייחודיות, שמוחקת את הערך של האדם ומעמידה תחתיו את המפעל האנושי - המגדל. ההתגלות הא-לוהית לא זו בלבד שאינה מוחקת את הפרט, אלא אדרבה, היא מעצימה את ייחודיותו עד כדי כך שלא יכלו לשמוע איש את שפת רעהו. בזה ניצלה האנושות מגיהינום האחידות.

תחת הניסיון הכושל במגדל בבל, מופיעה שליחותו של אברהם, שאינה מבקשת לבטל את הלאומים אלא להשיבם למצב הקדום של משפחות. לצורך זה יש להעמיד לאומיות נוספת, "גוי גדול" (יב, ב), שכל עניינה לבטל את הגויות-הלאומיות מבני האדם ולהשיב את האנושות למשפחתיות: "ונברכו בך כל משפחות האדמה" (יב, ג). לאמור שעם ישראל הוא הלאומיות הלגיטימית היחידה, כי בניגוד לזו של העמים היא באה לתקן את העולם.

החזון העתידי בנבואתו של זכריה הוא ש"כל הנותר מכל הגויים הבאים על ירושלים" (יד, טז) יהפכו למשפחות: "אשר לא יעלה מאת משפחות הארץ... ואם משפחת מצרים לא תעלה" (שם, יז-יח). כך שבמקום הקוסמופוליטיות המבקשת אחידות, ותחת הלאומיות הכובשת של אומות העולם, תקום האחדות המעלה את כל העמים, כל עם וייחודיותו, "אל הר ה', אל בית א-לוהי יעקב, ויורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו, כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים" (ישעיה ב, ג).