הרב אורי שרקי
נח - האוניברסליות של התורה
סיכום שיעור - עוד לא עבר את עריכת הרב
בפרשתנו פרשת נח, מופיעה התורה האוניברסלית של מצוות בני נח. 'בני נח' - הוא הכינוי שבו אנחנו משתמשים כדי לכנות את הגויים, כאשר הם עולים לרמתם המוסרית הרצויה לפי משפטה של התורה. נכתבו הרבה דברים על ידי חכמי ישראל בנושא, אם כי הדברים עדיין לא נתבררו על צרכם, משום שעד עצם היום הזה, לא מצאנו שהמוני אומות העולם באים לשאול את עצתם של חכמי ישראל, כיצד להתנהג. לכן סוגיות שלמות נשארו עדיין עלומות וסתומות.
את הסוגיות, שקצת התחילו לברר אותה רבותינו, אבל הדברים לא נתבררו עד סופם, היא שאלת החלק לעולם הבא של חכמי אומות העולם. דבר ידוע ומפורסם הוא, שהלכה כר' יהושע במסכת סנהדרין, שחסידי אומות העולם יש להם חלק לעולם הבא. ומי הם חסידי אומות העולם? מברר לנו רבינו הגדול הרמב"ם (הלכות מלכים פ"ח הלי"א), שאלה, אותם בני אומות העולם, המקיימים אותן שבע מצוות, שנצטוו בהם בני נח, לא מפני סברתם, אלא מפני שכך צוה משה מפי הגבורה לעם ישראל להודיע לבני נח, את שבע המצוות האלה. כלומר מתוך האמונה בהתגלות למשה רבינו. אך מה יהיה עם אותם בני אומות העולם, שאכן מקיימים 'שבע מצוות בני נח', אלא שעושים את הדבר הזה מפני סברתם בלבד? מפני שהדברים נראים הגיוניים, מוסריים, ומתאימים למוסר הכללי האנושי, האם אלה - יש להם חלק לעולם הבא?
הרמב"ם כותב, כך מודפס לפחות בספרו: "אבל אם עשאן מפני הכרע הדעת אין זה… מחסידי אומות העולם ולא מחכמיהם". וכאן אנו תמהים, וכי מי הזכיר את חכמיהם כדי שנדע שאלה אינם מחכמיהם?! אלא שהגרסא האמיתית, המצויה בכתבי יד ובשו"ת מהר"ם אלאשקר היא: "אלא מחכמיהם". כלומר, אלה העושים מפני הכרע הדעת, אינם מן החסידים אלא מן החכמים. וכאן אנחנו שוב עומדים תמהים, ומה דינם לחיי העולם הבא? הרמב"ם לא אמר.
יש מי שאומר, שמפני שמקורו של הרמב"ם במשנת ר' אליעזר, מדרש קדום, ושם נאמר במפורש, שמי שמקיים את המצוות מפני הכרע הדעת אין לו חלק לעולם הבא, אלא מקבל שכרו בעולם הזה בלבד, יש מי שאומר שכך גם דעתו של הרמב"ם. אלא אדרבא, שתיקתו של הרמב"ם, מראה שאין הוא פוסק כמשנת ר' אליעזר, אלא שדעתו - דעה אחרת היא.
וכאן אנחנו נזקקים לפרושו המבהיק והבהיר של רבינו הרב קוק זצ"ל, באגרות ראי"ה בחלק ראשון. שם נאמרו שני פרושים אפשריים בדברי הרמב"ם. הפרוש הראשון הוא - שבוודאי אדם שמקיים את המצוות מפני הכרע דעתו ולא רק מפני המסורת, או לא שמע כלל על המסורת, בוודאי אדם גדול הוא, וכן ראוי הוא ללא כל ספק וכדבר שבפשיטא, לחיי העולם הבא. אלא שנראה אח"כ לרב זצ"ל, לומר פרוש אחר קצת שונה והוא - שהביטוי חיי עולם הבא, הוא כינוי להישארות הנפש, שהאדם זוכה לה על ידי אמונתו במסורת דתית אמיתית. אבל מה שהאדם זוכה לו, על ידי הכרע דעתו, על ידי פילוסופיה אמיתית, לא יכול להיות מכונה בכינוי עולם הבא. ולכן התורה גם לא נתנה לזה שם. אבל בודאי שהישארות הנפש בצורה זו או אחרת, לפי נתיב זה או אחר, של כל פילוסופיה או כל דת, בודאי שאדם כזה זוכה לו, להשארות הנפש, ובבחינת עולם הבא אלא שכל אחד קנינו. יש עולם הבא של ישראל, עולם הבא של חסידי אומות העולם, וכביכול כ'מעין עולם הבא' של אדם ישר, או של כל פילוסוף נבון.
מתוך כך מתבררת האוניברסליות הגדולה של תורת ישראל, המקנה תקווה לכל באי עולם.