הרב אורי שרקי
בראשית - "נעשה אדם בצלמנו כדמותינו"
סיכום שיעור (וידאו, אודיו) - עוד לא עבר את עריכת הרב
"וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ" (בראשית, א'-כ"ו).
רבו הפרשנויות על פסוק תמוה זה שמדבר בלשון רבים.
יש מדרש שמכניס להבנת העניין רשימה מעניינת של שותפים של הקב"ה לבריאת האדם - מלאכים. "וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם" - לפי המדרש, הקב"ה אמר למלאכים שהוא מבקש לברוא אדם.
מיהם המלאכים? המדרש מספר כך: מלאך אחד - חסד, השני - אמת, השלישי - צדק, והרביעי - שלום. בד"כ למלאכים יש שמות קצת שונים: מיכאל, גבריאל וכו', אך כאן למלאכים יש שמות של ערכים. מהי המשמעות של הפנייה של הקב"ה אל ערכים לצורך בריאת האדם?
כאשר הקב"ה בורא את האדם, הוא פונה למי שעניינו לממש את הערכים האלה - לעשות צדק, חסד, אמת ושלום. אומנם יש סתירה פנימית: הרי אי-אפשר לעשות חסד ואמת בבת אחת, אי-אפשר לעשות צדק ושלום בבת אחת. המדרש מראה את ההתלבטות הזאת. נאמר בו כך:
"חסד אמר: ייברא האדם, כי הוא עושה חסדים. אמת אמר: אל ייברא, מפני שהוא כולו כזבים [שקרים]. צדק אמר: ייברא, מפני שהוא שהוא עושה צדקות. ושלום אמר: אל ייברא, מפני שהוא עושה קטטות".
המדרש מספר שהמלאכים התחילו להתווכח ואומר בהמשך שעד שהם שמו לב האדם כבר נברא. המלאכים שאלו: "מה זה?!", והקב"ה ענה להם: "כבר נַעֲשָׂה אדם בצלמנו כדמותינו". (כאן המדרש קורא את הפסוק הנ"ל כאילו הוא נאמר בלשון עבר - נַעֲשָׂה, בעבר). כלומר, הקב"ה אומר למלאכים שהאדם כבר נעשה והם לא צריכים להתערב יותר. המדרש ממשיך ומספר שהמלאכים לא אהבו את זה והתחילו לריב - במיוחד המלאך אמת. הקב"ה תפס את אמת והשליך אותו ארצה, שנאמר: "וְתַשְׁלֵךְ אֱמֶת אַרְצָה" (דניאל, ח'-י"ב). המלאכים שאלה את הקב"ה: "מה אתה עושה עם החותם שלך?" - הרי בלי אמת אין קריטריון לערכים. הקב"ה ענה להם ש"אֱמֶת, מֵאֶרֶץ תִּצְמָח" (תהילים, פ"ה-י"ב).
הכוונה היא שהערכים העליונים הניחו שבריאת האדם היא בלתי אפשרית, כי אי-אפשר לעשות חסד ואמת או צדק ושלום בבת אחת. התשובה היא שזה כן אפשרי במהלך הזמן. בזמן אפשר לעשות סינתזה דיאלקטית - כלומר, תהיה תקופה בה ישלוט השלום, תקופה שבה ישלוט הדין, תקופה שבה ישלוט החסד, עד שבסוף, עם ההיסטוריה האנושית, "אמת מארץ תצמח". הביטוי 'לצמוח' מניח את האפשרות של הזמן. אך הערכים המוחלטים לא מכירים מה זה זמן, כי זה אופן הקיום האנושי, הצורה שבה האדם חי.
המדרש הזה מסביר שהמוסר של היהדות בנוי על אחדות הערכים, בניגוד לשאר המשנות המוסריות. למשל,הנצרות סוברת שהחסד צריך לשלוט בעולם, האסלאם סובר שמידת הדין צריכה לשלוט בעולם, השיטה הבודהיסטית ומיסטיקות מזרחיות מדברות על רוחניות קיצונית בתור הצלחת האדם. לעומת זאת, ביהדות המגמה הא-לוהית והמוסר האידיאלי הולכים ומתבררים מתוך כלל הערכים.
יוצא שלפי המדרש, הפירוש של ה"נו" במילה "בצלמנו" הוא שהאדם נברא בשם כל הערכים כולם. יש כאן אופטימיות גדולה, האמונה שביכולתו של האדם, דרך האומה הישראלית, להגיע למוסר המושלם הכולל בתוכו את כל הערכים כולם.