הרב אורי שרקי

בין קבלה לפילוסופיה - שאלת הידיעה והבחירה

סיכום שיעור מתוך הסדרה "בין קבלה לפילוסופיה" בערוץ אורות

בעריכת ר' אברהם כליפא




בעולמנו, ישנן דעות שונות על העולם: יש דעה פאנתאיסטית, שאומרת שהטבע הוא הא-לוהים, שהיא דעתו של שפינוזה מצד הקליפה, ובתוך החסידות מצאנו גם כיוונים כאלה, בקדושה. ישנה גם דעה תאיסטית, האומרת שהעולם הוא זולת ה-אלהים, כלומר שהא-להים הוא טרנסצנדנטי, רחוק, והעולם איננו הא-לוהים. שתי דעות אלה מובאות בדברי חז"ל הקצרים: "הוא מקומו של עולם ואין העולם מקומו". איך ניתן ליישב בין שתי דעות אלו, אחת הרואה את הא-להות בכל, והשנייה שמסלקת את הא-להות מן הכל?

ניגוד נוסף עומד ביסוד שאלת הידיעה והבחירה. מצאנו דעה לפיה הקב"ה יודע הכל. הוא כל כך יודע הכל, שהמוסלמים החליטו שיש בזה סתירה לאמונה בבחירה החופשית. לעומת זה, ישנה דעה לפיה האדם חופשי ובוחר, ויש שראו בכך סתירה לידיעה הא-להית. זו שאלת "הידיעה והבחירה". כבר כתבו על זה גדולי ישראל וגם גדולי האומות. יש שיישבו באופן אחד, יש באופן אחר. מפורסמים דברי הרמב"ם בסוף שמונה פרקים ובהלכות תשובה, שהידיעה והבחירה בשורשם אינם סותרים זה את זה, והדברים ראויים להעמקה מיוחדת, נעסוק כאן בכך על פי המושגים של אור וכלי.

אחד הדברים הגדולים שחידש האר"י ז"ל הוא שהדעות שבעולם אינן מוחלטות, אלא דעה מסוימת היא נכונה לפי זווית הראייה שבה האדם נמצא. משל למה הדבר דומה? לאדם שמסתכל על נוף מנקודה מסוימת, שאם יסתכל מנקודה אחרת, יראה את אותו הנוף באופן אחר, כך שיתכן שמה שמנקודה אחת היה נראה לו שטוח, מן הנקודה השניה ייראה לו גבוה. כך גם עם דעות האדם, הכל הוא עניין של נקודת הסתכלות. אומר האר"י ז"ל שלגבי שאלת הידיעה והבחירה, הידיעה הא-להית היא באור והבחירה בכלי. כל השאלה היא איפה האדם מניח את עיניו: יש אדם ששם את עיניו בכלי, ורואה את הבחירה של האדם, יש אחר ששם את עיניו באור, והוא רואה את הידיעה הא-להית. אל לו לנסות להפוך אור לכלי, או כלי לאור. אותו דבר גם מצאנו לגבי פאנתאיזם והתאיזם. אומר הרב קוק בספר אורות הקודש, שההשקפה הרואה את הכול כא-להות, היא מצד האור שבכלי, והשיטה האומרת שהעולם הוא זולת הא-להות, שהעולם איננו א-לוהים, היא ההסתכלות מצד הכלי.

כך שניתן להיעזר בתורת הקבלה, על מנת ליישב בין הדעות. למה לעשות מלחמת אמונות ודעות, אם ניתן לתת לכל דעה ודעה את מקומה. כבר אמרו רבותינו "אין לך דבר שאין לו מקום, אין לך אדם שאין לא שעה". כמובן שלכל הדעות יש מקום, בתנאי שהן במקומם. ברגע שדעה מסוימת יוצאת ממקומה, יוצאת מן השורש העליון שלה, היא הופכת להיות דעה מזיקה, דעה רעה שצריך להילחם בה בכל תוקף ולבערה. אחד מדרכי המלחמה המיוחדים של המקובלים, הוא לראות את שורשה של הדעה, ומתוך כך לנטרל את הארס הצפעוני, הנתון בתוכה.