הרב אורי שרקי
פרקי אבות (ד'-כ') - "הווי מקדים בשלום כל אדם..."
סיכום שיעור 56 מסדרת השיעורים תשס"ו - עוד לא עבר את עריכת הרב
פרק ד', משנה כ':
"רבי מתיא בן חרש אומר: הווי מקדים בשלום כל אדם, והווי זנב לאריות ואל תהי ראש לשועלים".
בהתאם לאמירתו של רבי מתיא בן חרש, ההלכה אומרת להקדים שלום לכל אדם, אפילו לנוכרי בשוק. לא רק לומר לו שלום אלא להקדים לו שלום - להיות ראשון שאומר שלום. זה לא פשוט כי 'שלום' זה שמו של הקב"ה. שלום זה החידוש שעם ישראל בא ללמד את האנושות.
הראי"ה קוק מסביר ב"עולת ראיה" שיש שתי מוטיבציות לעשות שלום. יש מוטיבציה של מילוי אינטרסים, כדאיות. הרב קוק אומר ששלום כזה שנמצא גם אצל "שכחי א-לוה" ואין לו סיכוי להחזיק מעמד הרבה זמן, כי מערך האינטרסים משתנה, ובאיזשהו שלב שלום כזה לא יהיה משתלם. שלום התועלתי מסוג זה מוכר גם ברומא. לרומאים היה מושג שלום משלהם - "השלום הרומאי" (pax romana). זה שלום של כפייה ואלימות, כשכולם נכנעים ברומא, ואז אין מלחמה. לפי הרב קוק, יש גם מוטיבציה אחרת לעשות שלום: השראת השכינה בעולם מתוך ההבנה ששלום זה שמו של הקב"ה. שלום כזה יהיה נצחי, כי המטרה הנשגבה תגבור על שיקולי הכדאיות. זה השלום האידיאלי שרבי מתיא בן חרש מדבר עליו.
רבי מתיא בן חרש היה אחד התנאים שחיו ברומא. אמירתו "הווי מקדים בשלום כל אדם" מתאימה לאווירה בבירה של האימפריה הגויית שבה הוא חי. אם ברומא יהודים לא יקדימו שלום לכל אדם, זה ייצור רושם שההגדרה של שלום נמצאת ברומא ולא בישראל.
בנוגע לשלום שמטרתו היא השראת השכינה, הרב קוק מסביר ב"עולת ראיה" (בהקדמה לתפילת שמונה עשרה, בפסקה שלפני תפילת עמידה) את אמירת החז"ל ש"כל הנותן שלום לחבירו קודם שיתפלל כאלו עשאו במה" (ברכות י"ד, א'). במה זה מזבח של משפחה, או של הכפר, או של עיר, שאנשים מקריבים עליו מתוך הרצון לעבוד את ה' ביחד. לכן במות מביאות שלום אבל זה שלום קטן שכולו חברתי בלבד. יחד עם זאת, במות ממעטות את החשיבות של המרכז הרוחני של האומה שהוא בית המקדש שעושה שלום גדול יותר הבא מתוך השראת השכינה באומה בכללה. לפי התורה, עדיף להפסיד שלומות קטנים בשביל השלום הגדול. לכן כשנבנה בית המקדש נאסרו הבמות.
"הווי זנב לאריות ואל תהי ראש לשועלים" - 'תהיה האחרון בחברה נעלה ואל תהיה לראש אצל חברה שפלה'. להיות ראש לשועלים זה אולי יותר קל ויותר כדאי, אבל מצד האמת אדם ההולך בדך הזו לא יתעלה.
כיוון הזנב של אריה הוא כיוון מתעלה, כלפי מעלה. השועל מניח את ראשו בין הברכיים שלו, מקום נמוך. אלה הן שתי צורות של הנהגה: הנהגה המכונסת כלפי עצמה והרוצה את טובת עצמה ("ראש לשועלים"), והנהגה המתעלה הפועלת למען הציבור ("זנב לאריות"). זה הפירוש של רבי חיים מוולוז'ין על המשנה (מתוך ספרו "רוח חיים" על מסכת אבות).