הרב אורי שרקי
פרקי אבות (ד'-י"ט) - "אין בידינו לא משלוות הרשעים ואף לא מייסורי הצדיקים"
סיכום שיעורים 55, 56 מסדרת השיעורים תשס"ו - עוד לא עבר את עריכת הרב
פרק ד', משנה י"ט:
"רבי ינאי אומר: אין בידינו לא משלוות הרשעים ואף לא מייסורי הצדיקים".
יש ארבעה מצבים:
- צדיק וטוב לו.
- רשע ורע לו.
- צדיק ורע לו.
- רשע וטוב לו.
אפשר לפרש שרבי ינאי מדבר רק על שני המצבים האחרונים - בלי לשלול את השניים הראשונים. יש גם פירוש אחר, לפיו הוא כן שולל את שני המצבים הראשונים - כלומר, הוא מתכוון שלצדיק יש בהכרח ייסורים, במובן שמציאות העולם מייסרת אותו (גם אם מצד גורלו הפרטי הוא מרגיש מצוין), ולרשע יש בהכרח שלווה, במובן שהוא מרגיש מצוין עם זה שהוא רשע (ולכן ממשיך להיות רשע).
"אין בידינו לא משלוות הרשעים ואף לא מייסורי הצדיקים" - יש פירוש האומר שמאז שפסקה הנבואה אנחנו שקועים בעולם בינוני: הייסורים שלנו אינם ייסורים של אז, והשלווה שלנו אינה שלווה של אז.
הפירוש היותר פשוט הוא שאנחנו לא מבינים את הנהגת ה' בכך שיש רשע וטוב לו וצדיק ורע לו.
משה רבנו ביקש מהקב"ה: "הוֹדִעֵ֤נִי נָא֙ אֶת־דְּרָכֶ֔ךָ" (שמות ל"ג, י"ג). בגמרא במסכת ברכות מובאת ברייתא האומרת שבקשתו של משה רבנו היתה להבין למה יש צדיק ורע לו ורשע וטוב לו, ושרבי מאיר וחכמים נחלקו האם הוא קיבל תשובה מהקב"ה או לא. החכמים אומרים שהוא קיבל שני הסברים:
א. צדיק וטוב לו - זה צדיק גמור, צדיק ורע לו - זה צדיק שאינו גמור, רשע וטוב לו - זה רשע שאינו גמור, רשע ורע לו - זה רשע גמור.
ב. צדיק וטוב לו - זה צדיק בן צדיק, צדיק ורע לו - זה צדיק בן רשע, רשע וטוב לו - זה רשע בן צדיק, רשע ורע לו - זה רשע בן רשע.
רבי מאיר חולק על חכמים ולא מקבל את דעתם. הוא אומר שהתשובות האלו לא מספיקות. כנראה רבי ינאי במשנתנו נוקט כרבי מאיר ולא כדעת חכמים.
ההסברים של החכמים ודאי אינם כפשוטם - אחרת הם היו סותרים את המציאות. כשהחכמים אומרים "צדיק גמור" הם מתכוונים לצדיק שגמר את התיקון שלו, את השליחות שלו בעולם - אז באמת טוב לו, גם אם באים עליו ייסורים, כי הוא כבר מחוץ לבעיות העולם. באופן דומה, צדיק בן צדיק זה לא צדיק שאבא שלו היה צדיק אלא צדיק שהיה צדיק גם בגלגול הקודם, לפני שהוא הגיע לעולם - ולכן טוב לו. לעומת זאת, צדיק בן רשע - כלומר, צדיק שהיה רשע בגלגולו הקודם - משלם בגלגולו הנוכחי על רשעותו בגלגול הקודם ולכן רע לו. הוא חזר כי הייתה לו עוד שליחות. (אומרים שהקב"ה משלים את שנותיהם של צדיקים מיום ליום - כלומר, הם נפטרים בתאריך של יום ההולדת שלהם, כי הקב"ה רואה שהם הצליחו במשימה כשבאו לעולם בתאריך מסוים ולכן רוצה לתת להם משימה חדשה - בגלגולם החדש - שתתחיל באותו תאריך).
שאלה: האם אפשר להצביע על צדיק שהיה לו טוב?
תשובה: יכול להיות צדיק וטוב לו - אבל זה נדיר. למשל יצחק אבינו הוא צדיק שטוב לו. למשל, בזמן שיוסף נמכר, יעקב אבינו היה בצער גדול כי הוא חשב שיוסף מת. כתוב: "וַיֹּאמֶר כִּי אֵרֵד אֶל בְּנִי אָבֵל שְׁאֹלָה וַיֵּבְךְּ אֹתוֹ אָבִיו" (בראשית ל"ז, ל"ה). על מי נאמר: "וַיֵּבְךְּ אֹתוֹ אָבִיו"? לכאורה, אם זה יעקב שבכה, היה צריך להיות כתוב 'ויבך יעקב עליו'. חז"ל אומרים שמי שבכה זה יצחק (שעדיין היה בחיים): הוא ידע את האמת - שיוסף חי ויחזור - אבל בכה על צערו של יעקב. כלומר, היה ליצחק טוב במובן שהוא ידע שיוסף חי וגם שלבכי של יעקב יש משמעות - רק כאב לו הצער של יעקב. יצחק הוא צדיק וטוב לו אבל זה יוצא מן הכלל כי הוא כמעט ולא מהעולם הזה, הוא רואה את כל המציאות בהשגחה כוללת.
שאלה: צדיק אמור להאמין שהכל לטובה - אז איך יכול להיות רע לו?
תשובה: כיוון שהוא יודע שהכל לטובה אז רע לו, בגלל שזה לטובה, ולא טובה. הידיעה שזה לטובה באה מתוך הכרה שעכשיו יש במציאות רע וסבל. לכן רע לצדיק - עד כדי כך שחז"ל אמרו: "נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא" (ערובין י"ג, ב'). גם ירמיהו הנביא אמר: "אָרוּר הַיּוֹם אֲשֶׁר יֻלַּדְתִּי בּוֹ יוֹם אֲשֶׁר יְלָדַתְנִי אִמִּי אַל יְהִי בָרוּךְ" (ירמיהו כ', י"ד).
הקב"ה ברא אדם עם רגשות אנושיות והידיעה ש"הכל בשליטה" לא יכולה ליטול מצדיק את אנושיותו. למשל, בתחילת פרשת העקידה בתורה נאמר: "וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי" (בראשית כ"ב, א'). הרב קוק מסביר שהקב"ה רצה שבשעה שאברהם עושה את העקידה הוא יהיה כל כולו אברהם, שלא יחדל מכל התכונות האנושיות שבו.
המשנה במסכת ברכות אומרת על הפסוק "וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱ-לֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ" (דברים ו', ה'): "בכל נפשך - אפילו נוטל את נפשך". חז"ל מספרים שכשהרומאים סרקו את רבי עקיבא במסרקות ברזל הוא קיים את דברי המשנה ומסר את נפשו - אבל לא את הרגשות שלו: הוא הקריב את עצמו תוך כאב נורא.
מרוב ההשפעה של החסידות וצדקות של כמה מגדולי עולם שבאמת היו מעל העולם הזה, קשה לנו לשכוח שיש לעשות את השליחות לחיות את חיי העולם הזה בשלמות. לכן יש למשל הלכות אבלות. גם צדיקים גדולים, כולל רבי עקיבא, בוכים בתשעה באב.
רציתי להוסיף הערה חשובה בנושא של רבי נחמן מברסלב, כפי שהביא אותה הרב אשכנזי (מניטו).
רבי נחמן מברסלב אומר שצדיק וטוב לו - זה צדיק שהלכה כמותו. בדור מסוים פוסקים כך ובדור אחר פוסקים אחרת - לפי צורך הדור. צדיק שהלכה כמותו זה צדיק שמאוחד עם הדור שלו ויודע מה דבר ה' עבור דורו. זה לא דבר המובן מאליו, כי לכל דור ודור יש קריטריונים משלו עבור צדיק: צדיק לפי הקריטריונים של דור אחד אינו בהכרח צדיק לפי הקריטריונים של דור אחר.
לפי רבי נחמן, צדיק ורע לו - זה צדיק שאין הלכה כמותו. אין הלכה כמותו משתי סיבות אפשריות: או שהייתה פעם הלכה כמותו - ואז הוא בעצם שייך לדור הקודם, או שעדיין אין הלכה כמותו - גם אז רע לו, כי רק הדורות הבאים יבינו את מה שהוא רצה לומר. למשל, רבי שמעון בר יוחאי היה צדיק כזה. בדורו ההלכה לגבי הרומאים הייתה כרבי יהודה. לכן רבי יהודה נהיה ראש הסנהדרין ורבי שמעון בר יוחאי נאלץ לסבול במערה 12 שנים. לפי הפירוש הזה, הרב קוק היה צדיק וטוב לו - במובן שהוא הבין מהי התורה של הדור שלו.
כתוב בתורה: "וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם וְאֶל הַשֹּׁפֵט אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם" (דברים י"ז, ט'). רש"י, בפירושו על הפסוק, מביא את דברי ספרי: "ואפילו אינו כשאר שופטים שהיו לפניו אתה צריך לשמוע לו - אין לך אלא שופט שבימיך". רש"י מתכוון שבין השופטים שחיים בתקופה שלך אתה צריך ללכת דווקא לשופט שבימיך - כלומר, לשופט שמבין באיזו תקופה הוא חי, כדי שהלכה תהיה כמותו.
הקריטריונים של הצדקות יכולים להשתנות מדור לדור רק בתקופות מעבר היסטוריות. זה מה שקרה לאיוב, שהוא הדוגמא הקלאסית של צדיק ורע לו. איוב היה משוכנע בצדקותו והוא אכן היה צדיק מוחלט. כל שבוע הוא היה מקריב קורבנות כי אמר: "אוּלַי חָטְאוּ בָנַי וּבֵרֲכוּ אֱ-לֹהִים בִּלְבָבָם" (איוב א', ה'). זה אומר שהיה לו ספק האם צדקותו תוכל לעבור לדור הבא. כנראה, הסיבה לחשש של איוב הייתה שסדרי העולם השתנו: הוא חי בתקופה היסטורית שבה העולם כבר לא מה שהיה. הוא נשאר צדיק לפי הקריטריונים של העולם הקודם, אבל הוא עוד לא אימץ את הקריטריונים של הצדקות בדור הבא. לכן באים עליו ייסורים.
שאלה: איך הייסורים משלימים משהו?
תשובה: הגמרא (ברכות ה', א') אומרת שייסורים ממרקים כל גופו של אדם. גופו - פירושו עצמו, כמו בביטוי "גוף הדבר". יש הרבה פעולות שמתקנות ומשלימות אדם מצד שכלו, בריאותו, נפשו וכד', אבל לא משנות את זהותו של האדם, את עצמותו. לפעמים אדם זקוק להשלמה שאי אפשר לעשות אותה לא בשכל, לא בגוף, ולא ברגש, אלא רק דרך שינוי בזהות. אז הייסורים משנים את הזהות שלו. הצורך לשנות את זהותו של אדם בא בגלל שהוא היה בעיכוב ביחס לסדר העולם.
תקופות המעבר המשמעותיות ביותר לעם ישראל הן תקופות המעבר מגלות לגאולה ומגאולה לגלות. זהו הזמן של השינוי המהותי, בו צדיקים נתונים לסכנה. סדר הברכות בתפילת שמונה עשרה תואם את סדר הגאולה: ברכת "תקע בשופר גדול..." - כנגד קיבוץ גלויות, ברכת "השיבה שופטינו..." - כנגד חזרת המשפט אחרי קיבוץ גלויות, ברכת "ולמלשינים אל תהי תקווה..." - כנגד שבירת שיניהם של רשעים אחרי חזרת המשפט. עד כאן תהליך גאולה הולך ומתקדם - ואז יש ברכת הצדיקים ("על הצדיקים ועל החסידים..."): כלומר, צריך להתפלל על הצדיקים. רק אחר כך ממשיכים להתפלל על ירושלים וישועה. זאת אומרת שבאמצע תהליך הגאולה הצדיקים נתונים בסכנה, ולכן זה המקום בתפילה להתפלל עליהם. מעלת הצדיק בזמן הגלות היא מעלת הפרט. בגלות יש האדרה גדולה מאוד של ערך הצדקות הפרטית, ולכן הצדיקים הופכים להיות מושא לחיקוי ולהערצה, עד כדי כך שצדיקים הופכים להיות מרכז החיים של עם ישראל. בזמן הגאולה מרכז החיים עובר אל הכלל, ואז צדיק נדרש להפוך מאישיות פרטית לאישיות כללית, והוא לא תמיד מסוגל לכך. לכן הוא לפעמים גם לא מסוגל לעלות לארץ ישראל בזמן שצריך, ואז הוא בסכנה פיזית. זה מה שקרה בשואה, כשהצדיקים נשארו במדרגת הצדקות של הדור הקודם.
שאלה: האם זה אומר שצדיק של דור הגאולה חייב לחלוק על תורתם של הצדיקים של הגלות, הראשונים והאחרונים?
תשובה: לא צריך לחלוק על הראשונים והאחרונים - אלא אותם הדברים שאמרו הקדמונים הולכים ומתעלים בארץ ישראל ומקבלים צביון חדש. למשל, החתם סופר, בתשובה שלו לאחד מרבני ירושלים, כותב בסוף דבריו ש'אע"פ שהדברים שכתבתי אינם לגמרי מבוארים גם לי, אני יודע שכאשר האותיות שאני כותב יגיעו לאוויר של ארץ הקודש, הדברים יתעלו ויהיו ברורים יותר'. אנחנו לומדים מתורת קדמונינו שנוסחה בזמן הגלות, אבל זה כמו גרעינים שניטעים כאן בארץ, צומחים ומתפתחים. ההלכות של הקדמונים הולכות וגדלות ונשתלות בקרקע האמיתית ללא שינוי או מחלוקת.
שאלה: איך אפשר לדעת איזה שופט הוא "שופט שבימיך" ומבין באיזו תקופה הוא חי?
תשובה: כתוב בתורה: "צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף לְמַעַן תִּחְיֶה וְיָרַשְׁתָּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר יה' אֱ-לֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ" (דברים ט"ז, כ'). רש"י מפרש שכתוב פעמיים "צדק" כי זה צריך להיות צדק אמיתי - וכדי להשיג אותו: "הֲלָךְ אַחַר בֵּית דִּין יָפֶה". זה אומר שיש בית דין יפה, יש בית דין לא יפה וצריך ללכת דווקא לבית דין יפה. איזה בית דין הוא יפה? הכתוב מוסיף: "לְמַעַן תִּחְיֶה וְיָרַשְׁתָּ אֶת הָאָרֶץ", ורש"י מפרש: "כדאי הוא מנוי הדיינין הכשרים" - כלומר זה בית דין יפה - "להחיות את ישראל ולהושיבן על אדמתן". כלומר, בית דין יפה זה בית דין שכתוצאה מהפסיקה שלו קורים לישראל שני דברים: גם חיים וגם יורשים את הארץ. זה אומר שבית דין יפה לא רואה סתירה בין שני הדברים - לעומת בית דין לא יפה שחושב שיש סתירה בין להחיות את ישראל לבין להושיבם על אדמתם (למשל, בגלל טיעונים מוטעים המסתמכים על פיקוח נפש, איסור פגיעה באחדות האומה וכד'). טעות כזו יכולה להתרחש דווקא בזמן של יציאה מגלות לגאולה. בתורה עצמה רואים בית דין לא יפה אצל המרגלים.
לתפיסה מוטעית כזו יש השפעה בפסיקה לא רק על ארץ ישראל אלא גם על שאר התחומים בהלכה. למשל, יהודי אחד היה קצין ג'ובניק במשטרה ופעם אחת נקרא לפעילות מבצעית בשבת בהר הבית. הוא הלך לרב חשוב בירושלים ושאל אותו מה לעשות. הרב ענה לו (ביידיש): 'מה יש ליהודי לחפש במשטרה?'. כלומר, התפיסה הכוללת משפיעה גם על הפסיקה בענייני שבת.
בספר שמואל כתוב שאחד הנערים של שאול המלך אומר לו: "הִנֵּה רָאִיתִי בֵּן לְיִשַׁי בֵּית הַלַּחְמִי יֹדֵעַ נַגֵּן וְגִבּוֹר חַיִל וְאִישׁ מִלְחָמָה וּנְבוֹן דָּבָר וְאִישׁ תֹּאַר וַה' עִמּוֹ" (שמואל א' ט"ז, י"ח). הגמרא במסכת סנהדרין מסבירה האיש האומר את הדברים הללו זה דואג האדומי והיא "מתרגמת" את השבחים שלו לשפה של משא ומתן תורני: "יודע נגן" - "יודע לשאול", "גיבור חיל" - "גיבור במלחמתה של תורה" וכד'. לפי הגמרא, שאול ענה לדואג שגם יהונתן בנו הוא כזה. אבל כשדואג הגיע לשבח האחרון: "וה' עמו" - שפירושו, לפי הגמרא, "והלכה כמותו בכל מקום", לשאול לא היה מה לענות והוא התחיל לקנא בדוד, כי "הלכה כמותו בכל מקום" פירושו "מי שראוי למלכות". יש קשר בין תפיסת מהותה של המלכות לבין ההלכה. המלכות זה הדור. אין לקחת אדם שלא מבין את דורו ולא מחובר אל הדור שלו בתור הסמכות ההלכתית.
שאלה: איך יכול להיות שבדור של גאולה, שבו יש כל כך הרבה כלליות, תורתו של רבי נחמן מברסלב, שהיא כ"כ פרטית, דווקא תופסת מקום בראש?
תשובה: רבי נחמן באמת מתאים לדור הזה בגלל שהוא מברר את שאלת האמונה והכפירה. בזה הוא מבשר של תורת הרב קוק.
בעניין הקשר של תורת רבי נחמן מברסלב לכלליות: רבי נחמן אומר ב"ליקוטי מוהר"ן" שאדם צריך לשאוף להיות במדרגה למעלה מן המלאכים. לצורך זה אדם צריך להידבק בנשמות כלל ישראל - על ידי הידבקות במפורסמי הדור. איך נדע איזה מפורסמים הם שקר ואיזה הם אמיתיים?! על ידי תיקון שהוא קורה לו "בניין ירושלים".
עוד בנושא רבי נחמן מברסלב וכלל ישראל: פעם רבי נחמן אמר לתלמידיו: "חייבים כולנו לעלות לארץ ישראל! היום זה פחות קשה מאשר בעבר". הוא נתן להם על זה שיעור שלם וכל החסידים הקשיבו לו בעיניים בורקות. בסוף השיעור ניגש אליו רבי נתן תלמידו ושאל אותו: "כשאמרתם ארץ ישראל, למה התכוונתם?". לרבי נתן היה ברור שאם רבי נחמן מדבר בהתלהבות כזו על ארץ ישראל הוא מתכוון לאיזושהי מדרגה בנפש. אז רבי נחמן צעק ואמר: "כוונתי - כפשוטו! לאותם הבתים ואותם החצרות שבצפת, בטבריה, ירושלים וחברון - שכל ישראל יעלו לשם!". "אז", - כותב רבי נתן, - "התברר לי מכותלי דבריו שכוונתו שנהיה כולנו בארץ ישראל". זאת אומרת שרבי נחמן היה יכול לדבר שנים, ואף אחד לא היה מבין על מה הוא היה מדבר אלמלא השאלה הזאת של רבי נתן. (אגב, תלמידי רבי נחמן שעלו לארץ ישראל שלחו מכתב מבוהל לרבי נתן וכתבו בו: "עלינו לארץ ישראל, וראינו שזה אדמה!").
ראינו את הפירוש של רבי נחמן ל"צדיק ורע לו". לגבי "רשע וטוב לו" רבי נחמן מסביר שזה רשע שמקורב לצדיק שהלכה כמותו. לרשע כזה יש סיכוי לחזור בתשובה, בגלל שהצדיק שהוא מקורב אליו מבין את נפשו. לעומת זאת, "רשע ורע לו" - זה רשע המקורב לצדיק שאין הלכה כמותו ושלא יכול להחזיר את הרשע בתשובה.
"מקורב לצדיק" - פירושו שזה הצדיק שהוא מכיר: אם ישאלו אותו: "מיהו צדיק?", הוא יצביע על אותו צדיק.