הרב אורי שרקי
פרקי אבות (ד'-י"ח) - "הוי גולה למקום תורה..."
סיכום שיעור 55 מסדרת השיעורים תשס"ו - עוד לא עבר את עריכת הרב
פרק ד', משנה י"ח:
"רבי נהוראי אומר: הוי גולה למקום תורה, ואל תאמר שהיא תבוא אחריך, שחבריך יקיימוה בידך, ואל בינתך אל תשען".
באופן כללי, המשנה הזאת מעודדת אדם לשמש את רבותיו ולא לסמוך על דעת עצמו. אדם צריך לעמול וללכת למקום תורה - כלומר, למקום שבו יש רב שמלמד את התורה. מסגרת לימוד ללא רב לא נקראת מקום תורה, אלא מקום שבו אנשים מקיימים תורה ומצוות.
מובן שמבחינה מעשית זה תלוי במצבו של האדם (למשל, המרחק ממקום מגוריו לישיבה). יחד עם זאת, נראה שמעבר לעניין הטכני המשנה אומרת משהו מהותי: התורה דורשת גלות, כי התורה איננה מן העולם הזה. לכן אם אדם רוצה לזכות בתורה בשלב קניין התורה שלו, הוא צריך לעקור את השורשים הקושרים אותו לעולם הזה. מי שאחוז במקומו לא יכול להיות אחוז בתורה, כי המקום שלו קושר אותו אל הטבע, והתורה היא מעל הטבע.
שאלה: האם הערך של תורה הוא יותר מהערך של ארץ?
תשובה: לא. אבל מי שרוצה לזכות בתורה צריך להיעקר מהארץ.
אפשר לראות במקורות שהחכמים הקדמונים היו לומדים לפעמים בעמידה, לפעמים בישיבה, לפעמים בהליכה. בזמן למידת משנה הרב היה יושב והתלמידים היו עומדים. כשהיו לומדים תלמוד, כולם היו יושבים - לכן המקום שבו לומדים את התלמוד נקרא ישיבה, מתיבתא, מקום שבו צריך לשבת לצורך ריכוז, כדי "להתיישב בדבר". חכמי הזוהר היו לומדים סתרי תורה בהליכה ממקום למקום. בהרבה מקומות בזוהר נאמר: "רבי פלוני ורבי אלמוני הֲווֹ אָזְלֵי בְּאוֹרְחָא". רבי אברהם אזולאי מסביר בספרו "חסד לאברהם" שהסיבה לכך היא שסתרי תורה באים ממקום כל כך גבוה שהם מוציאים את האדם ממקומו - כלומר, אדם לא יכול להישאר במקומו. דבר דומה מצאנו - להבדיל בין ישראל לעמים - אצל תלמידי אריסטו, שהיו מכונים בשם פריפטטים (peripatetics), משום שהם היו מהלכים בתוך הגינות של בית הספר של אריסטו ושם היו עוסקים בסתרי ההוויה והמשנות המטאפיזיות שלהם.
שאלה: האם גלויות ישראל היו מפני שהיה בלתי אפשרי ללמוד תורה בארץ?
תשובה: במסכת סנהדרין נאמר שכל מי שאין בו דעת - לסוף גּוֹלֶה, שנאמר "לָכֵן גָּלָה עַמִּי מִבְּלִי דָעַת" (ישעיהו ה', י"ג). אם היתה לנו דעת, לא היינו צריכים לגלות, אך כיוון שלא היתה לנו דעת, יצאנו למקום אחר לחפש את הדעת. לכן המקום הראשון שהוקמה בו ישיבה בחוץ לארץ היה נְהַרְדְּעָא - הלכנו לחפש את הדעת שלא מצאנו במקום אחר.
שאלה: האם אדם יכול להישאר במקום אליו גלה למשך כל החיים?
תשובה: זאת באמת שאלה. מצאנו גדולי חכמים שהיו לומדים במקום אחד ואחר כך עוברים למקום אחר.
שאלה: אם יהודים נמצאים בחוץ לארץ במקום תורה, האם הם צריכים לעזוב אותו ולעלות לארץ?
תשובה: יש הלכה מפורשת שמותר לצאת לחוץ לארץ על מנת ללמוד תורה (לא לכל החיים, כי זה ודאי אסור). אומנם חז"ל וגדולי ישראל לדורותיהם אמרו שתורת ארץ ישראל גדולה מתורת חוץ לארץ, אבל לא מכל רב אדם מסוגל ללמוד תורה: יכול להיות שיש בארץ רב שמלמד את תורת ארץ ישראל, אבל אדם לא מבין אותו, ולעומת זאת בחוץ לארץ יש רב, שאומנם מלמד את תורת חוץ לארץ, אבל אדם כן מבין אותו.
בתלמוד נאמר: "גדול תלמוד תורה יותר מבניין בית המקדש, שכל זמן שברוך בן נריה קיים לא הניחו עזרא ועלה" (מגילה ט"ז, ב'). עזרא עלה לארץ לא עם העלייה הראשונה מבבל, עלייתו של זרובבל בן שאלתיאל, אלא שבע שנים אחרי שנבנה בית המקדש, כי עד אז הוא למד תורה אצל רבו, ברוך בן נריה. ברוך בן נריה היה תלמידו של ירמיהו הנביא ובסוף גלות בבל הוא היה זקן מאוד. הוא לא עלה לארץ בעצמו כי, לפי הגמרא, הוא היה כל כך חולה שאי אפשר היה אפשר אפילו לשאת אותו בעגלה.
לסיכום: אין קביעות לתורה במקום.
"ואל תאמר שהיא תבוא אחריך שחבריך יקיימוה בידיך" - כלומר, אל תסמוך על החברים ואל תגיד שאתה לא צריך ללמוד תורה אלא שחבריך יגידו לך מה לעשות לפי התורה כשתהיה זקוק לכך. אדם צריך לקחת את התורה כאילו היא אחריות שלו. אדם צריך ללמוד תורה כל הזמן ולא לדחות את הלימוד לעתיד.
לסיכום: אין קביעות לתורה בזמן.
"ועל בינתך אל תישען" - אין לתורה קביעות בנפש. המשנה מזהירה אדם לא להישען על בינתו. אומנם גדולי ישראל לפעמים אמרו סברות בלי מקור, אבל הם ידעו שהסברה שלהם היא סברה של תורה.
המשנה נותנת אזהרה משולשת:
- אזהרה בין אדם למקום - שצריך לגלות למקום תורה (רבו של אדם נקרא מקום).
- אזהרה של בין אדם לחברו - "אל תאמר שהיא תבוא אחריך שחבריך יקימוה בידך".
- אזהרה בין אדם לעצמו - "ועל בינתך אל תישען".
במילים אחרות, התורה ניתנת רק למי שיודע לגלות במלוא המובן של המילה: לגלות אל המקום, לגלות מחברו או אל חברו, ולגלות מעצמו.
שאלה: למה כתוב "בינתך" ולא "חוכמתך"?
תשובה: חכמה זה מה שהאדם קנה, בינה זו הדרך לקנות את החכמה.
שאלה: האם כשרב מלמד אותי אני נשען על בינתי?
תשובה: כן. אתה קודם כל שומע מפי הרב שלך, ואז משווה עם החברים, ואח"כ מעלה ספק האם הבנת נכון. רק אז אתה יכול להגיע למסקנה שכך האמת ולא אחרת. כלומר, בינתך אינה השלב הראשון בלימוד.
שאלה: היום רבים מאיתנו על מנת ללמוד תורה לא גולים אלא גולשים (באינטרנט). האם במובן זה אנו מקיימים את הציווי של המשנה?
תשובה: צריך לגלות פיזית לבית המדרש. הגלות יוצרת נתק מן ההרגלים, וזה מה שחשוב. לכן נראה לי שאי אפשר לוותר על הגלות כפשוטו. אם כי יש בזה קצת מן האמת כי כשאדם גולש הוא יוצר נתק ונפגש עם עולם שאיננו עולמו.