הרב אורי שרקי

פרקי אבות (ד'-י"ד) - "כל כנסיה שהיא לשם שמים, סופה להתקיים..."

סיכום שיעור 53 מסדרת השיעורים תשס"ו - עוד לא עבר את עריכת הרב




פרק ד', משנה י"ד:

"רבי יוחנן הסנדלר אומר: כל כנסיה שהיא לשם שמים, סופה להתקיים. ושאינה לשם שמים, אין סופה להתקיים".

"רבי יוחנן הסנדלר" - יש כאלו שאמרו "לא יכול להיות שרבי יוחנן היה סנדלר" (כי לפי דעתם רבנים לא אמורים להתפרנס) והסבירו שהשם "סנדלר" פירושו 'מאלכסנדריה'. האמת היא שרבי יוחנן כן היה סנדלר - ומכאן גם שהיה עובד...

"כנסיה" - כינוס, אנשים המתכנסים ביחד.

"כל כנסיה שהיא לשם שמים, סופה להתקיים.ושאינה לשם שמים, אין סופה להתקיים" - אז איך אנו רואים הרבה כנסיות בעולם שהן לא לשם שמיים וכן מתקיימות?! אלא מה שרבי יוחנן הסנדלר אומר זה ש(אין) סופה להתקיים - המפתח להבנה הוא במילה "סופה".

נסביר את העניין. באופן כללי, יש בעלי חיים שחיים בחבורות, ויש בעלי חיים שלא חיים בחבורות. אדם הוא בעל חיים שחי בחבורה - בחברה. המציאות היא שאדם חי בחברה ובגלל צרכיו הטבעיים לא יכול לחיות מחוץ לחברה. זה טבע האדם. לכאורה, זה אומר שכל כנסיה, אפילו שהיא לא לשם שמיים, צריכה להתקיים לעולמי עולמים - מצד הטבע. מה שרבי יוחנן אומר במשנה שלנו זה שאדם איננו כולו טבעי - יש לו נשמה והיא זקוקה להתפרנס מערכים. הערכים האלה הם שמימיים, ולכן אם הכנסייה אינה לשם שמיים אין סופה להתקיים: אדם באופן טבעי לא יכול להזדהות באופן נצחי עם כנסייה שכל עניינה הוא רק לספק לו את צרכיו. לכן אין סופה של כנסייה זו להתקיים.

הרב קוק מסביר בספר "עולת ראיה" שיש שני אופנים שמביאים בני אדם לעשות שלום ולהתחבר זה לזה. אופן אחד הוא בגלל אינטרס, כדאיות, במישורים כאלה או אחרים: ביטחון, כלכלה וכד'. הרב קוק אומר שאף על פי שהדבר הזה נראה טוב, והוא קיים אפילו אצל "שכחי א-לוה" (כלומר, גם מי שלא מאמין בא-לוהים יש לו ציור כזה של השלום), בסופו של דבר כנסייה כזאת תתפרק - כי באיזשהו שלב האינטרס יפסיק להיות משותף והכדאיות של השלום תיעלם.

לעומת זה, מסביר הרב קוק, יש שלום שבא ממוטיבציה אחרת, והיא ששלום זה שמו של הקב"ה - כלומר, כל האידיאלים הגדולים שאנו חפצים בהופעתם לא יופיעו ללא שלום. אם זוהי המוטיבציה לשלום, אז גם כשלא יהיה כדאי באופן טכני להיות בשלום, האנשים ימשיכו להיות בשלום. זו הסיבה שלאנשים במחלוקת אומרים "גדול השלום": אע"פ שאתם מפסידים איזה הפסד מיידי אינטרסנטי בזה שאתם עושים שלום, השלום גדול כי הוא שמו של הקב"ה.

על יסוד זה מובנת ההלכה האוסרת לאדם ללכת במיוחד לחברו לפני תפילה כדי להגיד לו שלום - כי פעולה כזו מבטאת רצון לשלום תועלתי, מצד סדרי החברה, על פני שלום שבא מקריאה בשם שמיים בתפילה, מצד הערכים הא-לוהיים. (אם לא הולכים במיוחד לחבר לפני התפילה כדי להגיד לו שלום אלא רק פוגשים אותו בדרך לתפילה, אז כמובן צריך להגיד לו שלום).

כדי שיהיה השלום בעולם צריך שיחול שם שמיים. זה בא דרך הרבה מלחמות אבל השלום שיהיה בסוף יהיה שלום נצחי.

שלום אינו מצב טבעי באנושות - הנטייה הטבעית של בני האדם היא דווקא מלחמה, מחלוקת, כי העולם הזה מלא בתחרות. כולנו נבראנו מקבלים (וזו ההגדרה של הנברא - מי שמקבל את קיומו מזולתו) ולכן יש תחרות בין כל הנבראים מי יקבל. לכן נאמר בתפילה: "עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו" - כלומר, אי-אפשר לעשות שלום אמיתי אלא מכוח העושה שלום במרומיו, מכוח ההארה של השכל העליון.

נרחיב בעניין הנטייה של האנושות למלחמות. הקיבוצים האנושיים נקראים בתורה (בפרשת נח) בתחילה "משפחות" ואחר כך "גויים". ההבדל בין המונחים הללו הוא הגורם המחבר את הקבוצה האנושית. מה שמחבר בין משפחה למשפחה זה התרבות (הנקראת בתורה "לשון" - איבר פנימי - לעומת "שפה" - איבר חיצוני - שמסמלת תקשורת חיצונית). כשאוסף משפחות הופך לישות מדינית-פוליטית הקשורה לטריטוריה הוא נקרא בלשון התורה "גוי": "בארצותם לגוייהם" - כלומר, הופיעו מדינות וכתוצאה מכך מלחמות.

הקב"ה אומר לאברהם: "אעשך לגוי גדול" - כלומר, שמאברהם תצא ישות מדינית, אבל ישות מדינית מאוד מיוחדת שעל ידה יתקיים: "ונברכו בך כל משפחו האדמה" - כלומר, זו תהיה לאומיות שעניינה להפוך את הגויים בחזרה למשפחות. לכן זו תהיה הלאומיות הלגיטימית היחידה.

עניין זה מפורש בספר זכריה, בהפטרה של יום טוב ראשון של סוכות, אחרי תיאור המגפה בה ה' יגוף את הגויים שיעלו במלחמה על עם ישראל בסוף ההיסטוריה:

"וְהָיָה כָּל הַנּוֹתָר מִכָּל הַגּוֹיִם, הַבָּאִים עַל יְרוּשָׁלִָם וְעָלוּ מִדֵּי שָׁנָה בְשָׁנָה לְהִשְׁתַּחֲו‍ֹת לְמֶלֶךְ ה' צְבָאוֹת וְלָחֹג אֶת חַג הַסֻּכּוֹת. וְהָיָה אֲשֶׁר לֹא יַעֲלֶה מֵאֵת מִשְׁפְּחוֹת הָאָרֶץ אֶל יְרוּשָׁלִַם לְהִשְׁתַּחֲו‍ֹת לְמֶלֶךְ יה' צְבָאוֹת וְלֹא עֲלֵיהֶם יִהְיֶה הַגָּשֶׁם. וְאִם מִשְׁפַּחַת מִצְרַיִם לֹא תַעֲלֶה וְלֹא בָאָה וְלֹא עֲלֵיהֶם תִּהְיֶה הַמַּגֵּפָה אֲשֶׁר יִגֹּף ה' אֶת הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לֹא יַעֲלוּ לָחֹג אֶת חַג הַסֻּכּוֹת" (זכריה י"ד, ט"ז-י"ח).

זה אומר שמה שייוותר מהגויים יהיו משפחות - אופן אחר לחיות את הקיבוצים האנושיים. כלומר, לאנושות יחזור התוכן התרבותי העצמי ולא תהיה ההבחנה המדינית כפי שהיא קיימת בימינו. לאומיות הגויים והמדינות שלהם יתבטלו. מדינת ישראל תתבטל כמדינה ותתחיל להיות המרכז של האנושות.

כפי שהוזכר, חיי אדם בחברה תלויים, מעבר לסיבות טבעיות, גם בערכים נשמתיים. אם הערכים הללו הם לשם שמיים - סופה של החברה להתקיים, ואם לא - אז לא. המהר"ל מפראג אומר שהכנסייה לשם שמיים זה עם ישראל - לכן סופה להתקיים, יש לו קיום נצחי מעבר לתהפוכות הטבע.

שאלה: האם יש כנסייה של גויים שהיא לשם שמיים?

תשובה: כן. אנחנו אומרים בתפילה של ראש השנה: "וּבְכֵן תֵּן פַּחְדְּךָ ה' אֱ-להֵינוּ עַל כָּל מַעֲשֶׂיךָ וְאֵימָתְךָ עַל כָּל מַה שֶּׁבָּרָאתָ. וְיִירָאוּךָ כָּל הַמַּעֲשִׂים וְיִשְׁתַּחֲווּ לְפָנֶיךָ כָּל הַבְּרוּאִים. וְיֵעָשׂוּ כֻלָּם אֲגֻדָּה אֶחָת לַעֲשׂות רְצונְךָ בְּלֵבָב שָׁלֵם". הרב הנזיר זצ"ל הסביר שהגויים כבר עשו אגודה אחת - האו"ם – במטרה לעשות שלום, שהוא רצונו של הקב"ה. אבל, אומר הרב הנזיר, זה עוד לא "בלבב שלם". האומות עושות את זה מתוך האינטרסים שלהן, כדי להשתלט אחת על השנייה. על מנת שהאגודה הזאת תעשה את רצון ה' בלבב שלם צריך שיתממש מה שאנו אומרים בהמשך התפילה: "וְתִמְלךְ אַתָּה הוּא ה' אֱ-להֵינוּ מְהֵרָה עַל כָּל מַעֲשֶׂיךָ בְּהַר צִיּון מִשְׁכַּן כְּבודֶךָ וּבִירוּשָׁלַיִם עִיר מִקְדָּשֶׁךָ". אך בינתיים התכנסויות של הגויים הן בדרך כלל נגד שם שמיים: "יִתְיַצְּבוּ מַלְכֵי אֶרֶץ וְרוֹזְנִים נוֹסְדוּ יָחַד עַל יה' וְעַל מְשִׁיחוֹ" (תהילים ב', ב').

שאלה: האם גם אצל האיסלאם המלחמות הן לשם שמיים?

תשובה: אצל האיסלאם זה לא לשם שמיים אלא לשם הדת. ההבדל הוא עצום. האידיאל של עם ישראל הוא חיבור של כל הערכים העליונים ("שמיים" - מלשון 'הרבה שמות'). שם שמיים זה שם של כל השמיים. לעומת זאת, באיסלאם ובנצרות יש הופעה של אחד הערכים בלבד: בנצרות רק אהבה, ובאיסלאם רק החכמה והגבורה. לכן זה לא לשם שמיים אלא לשם אחד מהערכים שבשמיים, ולא כל הערכים כאחד.

שאלה: האם כשתהיה גאולה לא יהיו יותר מחלוקות ומריבות בעם ישראל?

תשובה: ברור שיהיו דעות שונות - באהבה ואחווה ושלום ורעות. מחלוקות יכולות להיות גם באהבה - כל אחד יבין שמה שהביא אותו לעמדה מסוימת זה הרגישות שלו למימד מסוים של המציאות, והוא יבין מדוע השני סובר הפוך ממנו. לא מדובר על מחלוקת בין טיפשים כאשר אף אחד מהם פשוט לא מבין את השני, אלא על מחלוקת בין חכמים בה כל אחד מבין את דברי השני ופשוט מוציא אל הפועל מימד אחר מזה של השני. זה נקרא: "אלו ואלו דברי א-לוהים חיים". חז"ל אמרו: "תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם" - והרב קוק מסביר שהכוונה היא "על ידי מחלוקותיהם". המחלוקות בין תלמידי חכמים מרבות שלום כי כל אחד מהם מוציא אל הפועל צדדים משלו וכל צדדי המציאות באים לידי ביטוי. יחד עם זאת, חז"ל אמרו: "אף על פי שהיא לשם שמיים - שנואה המחלוקת". על זה אמרו הדרשנים פירוש אחר של המשנה שלנו: שצריך להיזהר דווקא ממחלוקת לשם שמיים - כי סופה להתקיים, במובן שמחלוקת כזו לא תתבטל. מה שאין כן, אם המחלוקת היא מסיבות אישיות, אז באיזשהו שלב היא תתבטל.

בזמנו שאלו את הרב קוק איך זה שבקהילות היהודיות בחול כולם חיים בשלום זה עם זה והיהודים בארץ חיים במלחמות. הרב קוק ענה שהיהודים בחו"ל הם כמו נוזלים, אין להם עמדה ברורה והם נוטים להתמזג זה בזה, אבל בארץ ישראל היהודים הם כמו מוצקים: הם לא מוכנים לוותר על בירור העמדות שלהם ולכן לא נוטים להתמזג זה בזה. לכן יש ביניהם מלחמות, אבל המלחמות הללו הן על מנת להביא שלום אמיתי. זה מה שקרה בין האחים לבין יוסף - הם כמעט הרגו אחד את השני אבל בסוף הגיעו לשלום.

אם שני הצדדים במחלוקת חברתית ידברו רק על מה שמאחד אותם ("אחדות, אחדות...") ויטאטאו מתחת לשטיח את כל מה שמפריד ביניהם, אז מה שיבצבץ בסוף זה דווקא מה שמפריד ביניהם. האתגר הוא דווקא לדבר על מה שמפריד ולאהוב את השני על אף הדברים המפרידים.

ספר הזוהר אומר שצד הקדושה מתחיל בפירוד ומסתיים באחדות, מה שאין כן צד הטומאה שמתחיל באחדות ומסתיים בפירוד. כלומר, אם אומרים ששני דברים הם אותו הדבר, בסוף מה שיתברר זה מה שמבדיל ביניהם, ואם מוכנים להגיד ששני דברים נבדלים זה מזה, בסוף מה שיתברר זה גם המאחד ביניהם. גם ספר היצירה אומר: "הבן בחכמה וחכם בבינה" - צריך קודם כל להפריד דברים ("להבין" - מלשון 'בין' - "בחכמה") ואח"כ לחבר את הדברים שנפרדו ("חכם בבינה").

שאלה: האם אחרי יוסף צריך ללמוד לא לפחד ממלחמת אחים והעיקר שבסוף יתבררו העמדות?

תשובה: ודאי שצריך לפחד ממלחמת אחים - וכי האחים עצמם לא פחדו ממלחמת אחים?! צריך לפחד ממלחמת אחים אך לא מהמחלוקת. המחלוקת היא פה כדי לברר בסופו של דבר את האמת.

כל מה שהסברנו עד עכשיו זה על דרך הפשט. לרבי חיים מוולוז'ין בפירושו "רוח חיים" למסכת אבות יש חידוש יפה על דרך הדרש. הוא אומר שכאשר אדם עושה מצווה הוא עושה כנסייה - הוא מכנס את כל העולמות זה עם זה. כאשר אדם עושה עבירה הוא גם עושה כנסייה - כנסייה של מלאכי חבלה, עולמות רעים, עולמות טומאה וכו'. העולמות שאדם בנה על ידי מצוותיו הם השכר שלו והעולמות שהאדם בנה על ידי עבירותיו הם העונש שלו. אבל דווקא הכנסייה שהיא לשם שמיים - היינו מה שבא ממצוותיו - סופה להתקיים, כי זה דבר אמיתי ונצחי. לעומת זאת, כל העולמות שהוא עשה ברעתו ושאח"כ מזיקים לו בחזרה, אין סופם להתקיים כי יש שלב שבו הגיהנם כלה. הרי כמה זמן הגיהנם יכול לבעור?! יש לזה גבול. לכן יש ביטוי: "גיהנם כלה והם אינם כלים" - יש סוף לכנסייה שאינה לשם שמיים.