הרב אורי שרקי
פרקי אבות (ד'-י"ב) - "הווי ממעט בעסק ועסוק בתורה..."
סיכום שיעור 52 מסדרת השיעורים תשס"ו - עוד לא עבר את עריכת הרב
פרק ד', משנה י"ב:
"רבי מאיר אומר: הווי ממעט בעסק ועסוק בתורה, והווי שפל רוח בפני כל אדם, ואם ביטלת מן התורה אשלח בטלים הרבה כנגדך ואם עמלת בתורה יש לו שכר הרבה ליתן לך".
דברי רבי מאיר משתלבים היטב בתוך ההמשך של המשנה הקודמת שאמרה: "כל המבטל את התורה מעושר סופה לבטלה מעוני...". יש יחס בין לימוד התורה לבין הפרנסה - הרי אדם צריך להתעסק בפרנסתו, אחרת ממה יחיה?! מצד שני, אדם צריך ללמוד תורה - כי בשביל מה הוא חי?! לכן ההנחיה היא ברורה: "הווי ממעט בעסק ועסוק בתורה".
לכאורה, זה טריוויאלי לחלוטין - הרי אם אדם רוצה לעסוק בתורה, ברור שבזמן שהוא עוסק בתורה הוא חייב למעט בעסקיו או אפילו לחדול מהם. מה חידש כאן רבי מאיר?
יש פירוש של רבי חיים מוולוז'ין שאומר שהמשנה באה לתת עצה טובה: נניח לאדם יש עסק והוא רוצה לעסוק בתורה. אם הוא יעצור מיד את כל עסקיו ויעסוק בתורה, הוא לא יצליח. לכן ראוי קודם כל שימעט בעסק בהדרגה: קצת, ועוד קצת - ואז יוכל לעסוק בתורה.
למהר"ל מפראג יש פירוש אחר. הוא אומר: "ממעט בעסק ועסוק בתורה" - יש אדם שמפסיק את עסקיו לא בגלל שהוא רוצה לעסוק בתורה, אלא בגלל שהוא אוהב מנוחה, העסקים הם לו לטורח. הוא אומר: 'כמה אני עוסק בלעשות כסף! הגיע הזמן שאני קצת אטפל בעצמי'. במקום לעסוק בעסקיו הוא הולך לדוג דגים. לכן זה שהוא מיעט בעסק איננו מעלה, כי הוא לא מתכוון לעסוק בתורה. ההנחיה של רבי מאיר היא: 'הווי ממעט בעסק דווקא באופן בו ניכר שאתה רוצה לעסוק בתורה'. אם אדם מוכן להפסיד מעסקיו בשביל התורה, זאת המעלה. מצד ההערכה כלפי התורה, על מנת להראות שלימוד תורה אינו סתם תחביב ולתורה יש מעלה עצמית, חשוב שלימוד התורה יתקיים דווקא על חשבון עסקיו של אדם, בזמן בו הוא היה יכול להרוויח.
מספרים על איזה יהודי סוחר שפעם אמר לרבי ישראל סלנטר שיש לו רק רבע שעה פנוי ביום ללמוד תורה וכל שאר הזמן הוא עסוק בעסקים. ואז הוא שאל את רבי ישראל סלנטר מה ללמוד באותו רבע השעה הפנוי. רבי ישראל סלנטר אמר לו ללמוד מוסר רבע שעה. התפלא אותו בעל בית ושאל: "אבל מה יהיה עם הלכות? מה יהיה עם כל שאר הדברים שצריך לדעת?". אמר לו רבי ישראל סלנטר: "תלמד מוסר". אחרי כמה זמן חזר אותו יהודי לרבי ישראל סלנטר ואמר לו: "עשיתי מה שאמרת ומאז גיליתי שיש לי חצי שעה פנויה, אז מה ללמוד?". אמר לו: "תלמד מוסר". וכך המשיך ללמוד מוסר וגילה שיש לו הרבה שעות פנויות. כלומר, דרך לימוד מוסר הוא למד להעריך את זמנו.
ראוי לכל אדם למעט בעסקיו כדי לעסוק בתורה, כל אחד לפי דרגתו. יש אדם שצריך למעט הרבה בעסק, ויש אדם שצריך למעט מעט בעסק. יש אדם שעניינו לעסוק בתורה יומם ולילה, ויש אדם שעניינו לעסוק בתורה חצי שעה ביום. אבל גם זה וגם זה ממעטים בעסקיהם.
שאלה: אם אדם נמצא בחשש לפגיעה בפרנסה - כגון הממונה מטיל עליו משימות ויש סכנה לפרנסתו - האם בכל זאת ימעט בעסק למרות הסכנה?
תשובה: אם מדובר בפיקוח נפש מיידי, אז מטפלים בפיקוח נפש מיידי. אם לא, אז גם כשהוא עסוק מאוד שימעט לפחות מעט בעסק. ילמד עשר דקות. יש ספר חרדי "הכל אדון הכל", בו מסופר על חכם אחד שהיה בארה"ב בשנים הראשונות של ההתיישבות היהודית שם. אז לא היו שם ישיבות והיה מיעוט תורה. אותו תלמיד חכם התפרנס מעסקים אבל היו לו שעות קבועות ללמוד תורה. פעם אחת באמצע השעות הללו באו אליו עם עסקה אדירה שיכול היה להרוויח עליה עשרים אלף דולרים שבמונחים של אותם הימים היה סכום עתק. הוא אמר להם שהוא לא יכול לטפל בעסקה כי זה הזמן שבו הוא לומד. אמרו לו שאז הוא יפסיד את העסקה. הוא ענה שלא אכפת לו. הוא הבין שיש פה ניסיון גדול בשבילו - לראות האם יהיה מסוגל להיות קבוע בתורה. ובאמת הוא הפסיד אותה עסקה אבל אח"כ הרוויח פי כמה וכמה.
שאלה: אם כולם צריכים למעט בעסק, מה יהיה עם בעלי מקצוע?
תשובה: ע"י זה שיהיה מעט עסק. בפרק השישי של מסכת אבות כתוב: "התורה נקנית בארבעים ושמונה דברים" - כולל במיעוט שינה, מיעוט שיחה ומיעוט דרך ארץ. הרצי"ה קוק היה אומר שכדי לקנות את התורה צריך קצת לישון - 'מיעוט שינה', צריך קצת לשוחח - 'מיעוט שיחה', קצת דרך ארץ. כלומר, המעט הזה הוא גם כן נדרש כדי לקנות את התורה. לא רק המעטתו, אלא המעט שנשאר הוא גם מדרכי הקניין. אז "הווי ממעט בעסק" - כדי שעל ידי מעט העסק יתקיים העולם.
שאלה: האם זה טוב שכל עם ישראל ימעט בעסקיו?
תשובה: וודאי. אבל זה גם טוב שלכל עם ישראל יהיה לו מעט עסק. גם איש צבא או מדען גרעין באוניברסיטה, שכל אלו נדרשים מאוד לקיום העולם, אם לא יקדישו זמן כלשהו להבין מדוע הם עושים מה שהם עושים, הם לא יצליחו גם במה שהם עושים.
אישה אחת שאלה אותי מדוע הבן שלה לומד במכון מאיר. אמרתי לה זה בגלל שפה הוא קונה בזמן מסוים את המטען שייתן משמעות לחייו בהמשך. אז היא שאלה אותי האם ע"י זה אפשר גם לאכול ולשתות. שאלתי אותה למה היא רוצה לאכול ולשתות. אמרה לי כי בלי זה מתים. שאלתי אותה בשביל מה היא רוצה לחיות. נבהלה ואמרה שהשאלות הללו מפחידות אותה ושזה מיסטיקה.
אדם שעוסק במטרה נעלה - כגון הגנה בצבא, או מדען גרעין, או קידום הרפואה, או כל הדברים החשובים בעולם - אם לא יהיה לו איזשהו אידיאל שנושא את כל העסק שלו, הוא לא יוכל להתקדם, ולכן צריך למעט קצת.
הפרופורציה של המיעוט היא לא משהו מוחלט, אבל צריך מיעוט שהוא לא כלום, הרי לא נאמר "שלא יהיה לך עסק".
שאלה: איך ניתן למדוד מעט? הרי זה סובייקטיבי לגמרי. הרי מה שעבורי מעט עבור השני זה הרבה.
תשובה: נכון, ולכן אי אפשר למדוד מעט. כל אדם צריך להעריך אצלו מה הוא המעט ומה הוא הרבה. זה כמו ביטול תורה. הרי אסור לבטל תורה, ואז מה נעשה בעולם?! למשל, טיול - זה ביטול תורה או לא ביטול תורה? תלו למי. יש אדם שעניינו להיות קבוע בלימוד תורה, אז אצלו זה ביטול תורה, ויש אדם אחר שזה לא כך. למשל, ביטול תורה של תלמיד ישיבה הוא יותר חמור מביטול תורה של אדם רגיל - כלומר, הוא יוגדר אחרת.
בנושא הזה קיבלתי בזמנו מכתב מהרב צבי יהודה קוק בו הוא כתב: "זה מתברר בכלל ובפרט לפי ערך האדם ומעלתו וכוחותיו וכישרונותיו וחפצי לבבו והכל לשם שמיים ולפי המבואר בחתם סופר, פרק ו', לולב הגזול, שעבודת הקרקע גופה בארץ ישראל היא קיום מצווה כמו לימוד תורה".
שאלה: מה ההגדרה של ביטול תורה?
תשובה: ביטול תורה זה שאדם לא לומד תורה בזמן שהוא היה יכול ללמוד תורה.
הרמב"ם כותב בהלכות מלכים (פרק ג') שלמלך אסור לשתות יין, אלא הוא צריך ללמוד תורה כל הזמן או להתעסק בצרכי הכלל. אומר הרמב"ם (שם): "לפיכך דבקו הכתוב בתורה יתר משאר העם שנאמר 'כל ימי חייו'".
רבי איסר זלמן מלצר מתיחס לעניין זה בפירושו "אבן האזל" על "משנה תורה" לרמב"ם. הוא שואל: לכאורה לשבת סתם ככה ולשתות יין אסור לכל אדם - אז מה זה האיסור המיוחד הזה על המלך לשתות יין?! הוא עונה שמכאן רואים שזו לא מידת כל אדם. יש אדם - למשל, המלך - שאצלו לשבת סתם ככה ולשתות יין זה ביטול תורה, ויש אדם שאצלו זה לא ככה. עיקר ביטול התורה זה כאשר האדם בטל לחלוטין מכל עסק, ואע"פ כן הוא לא לומד תורה - זה נקרא ביטול תורה במובן המינימלי של המילה.
אם אדם לומד תורה ברמה פחות גבוהה ממשה שהוא היה יכול ללמוד, זה חבל אבל זה לא נקרא ביטול תורה.
האם לימוד תורה (לפחות אצל תלמידי חכמים) זה בעיקר לימוד התלמוד?! למשל, הרמח"ל אומר שהמטרה של הלימוד זה לא התלמוד - התלמוד זה רק הכשרה. המטרה זה תורת הסוד - עיסוק במעשה בראשית ומעשה מרכבה. זה העיקר ולכן בספרו "דרך חכמה" הוא מסביר איך האדם צריך לסדר את הלימוד שלו לפי השנים באופן כזה שבסוף הלימוד עיקר עיונו יהיה בעניינים א-לוהיים. הרמח"ל אומר (שם): "מכל שאר חלקי התורה לא יניח ידו, אלא ילמד בהם דבר יום ביומו לחיבובה של תורה".
יש אנשים שחושבים שכל התורה כולה זה אך ורק בגמרא ואינם מבינים שהגמרא אינה אלא הקדמה לדברים יותר עליונים. הרמח"ל מסביר שהאדם צריך לדעת את כל התורה: התנ"ך - עם פירושיו, המשנה, התלמוד הבבלי והתלמוד הירושלמי, ספרא, ספרי, תוספתא, מכילתא - עם פירושי הראשונים והאחרונים. יחד עם זה הוא צריך לדעת את "משנה תורה" כולו - עם "כסף משנה" ושאר המפרשים, ו"ארבעה טורים" - עם "בית יוסף", ו"שולחן ערוך" - עם נושא כליו העיקריים, וחכמת הדקדוק וחכמת הלשון, וחכמת ההיגיון וחכמת המליצה, וכל החכמת כולן (דהיינו אסטרונומיה, מתמטיקה וכו'), ולדעת לכתוב שירים. וכמובן הוא צריך לדעת את כל תורת הקבלה - ספר הזהר, כתבי האר"י וכו'. כל מי שרוצה לדעת את התורה - זה מה שהוא צריך לדעת. הוא לא יכול להיות חכם מישראל אם הוא לא יודע את כל זה.
הרמח"ל אומר שאי אפשר לדלג על שלבים. אדם לא יכול לקפוץ ישר ומייד אל המדרגה האחרונה, כי אחרת הוא בונה בניין שייפול מהר. הרמח"ל גם אומר שאף על פי כן אדם לא אמור לגמור קודם את כל השכבה הראשונה, ואח"כ את כל השכבה השנייה וכו', אלא זה עניין של עסק מרובה, עסק דומיננטי. יש שלב בחיים של האדם שעיקר לימודו זה תנ"ך - זו הילדות של אדם. יש שלב שעיקר לימודו זה משנה, אחרי זה יש שלב בו עיקר הלימוד זה גמרא וכו' - עד שבסוף רוב זמנו יוקדש להתעסקות בסתרי תורה. זה עניין של רוב ומיעוט.
למשל, אם אדם רוצה ללמוד אמונה אבל לא למד לפניכן הלכה, אז לימוד האמונה שלו יהיה שטחי: הוא יבנה כל מיני מגדלים באוויר אבל בסוף הוא לא יגיע לשום דבר רציני. הרמב"ם אומר בהלכות יסודי התורה:
"ואני אומר שאין ראוי להיטייל בפרדס, אלא מי שנתמלא כרסו 'לחם ובשר'; ולחם ובשר זה, הוא לידע ביאור האסור והמותר, וכיוצא בהן משאר המצוות. ואף על פי שדברים אלו, 'דבר קטן' קראו אותם חכמים, שהרי אמרו חכמים: "דבר גדול - מעשה מרכבה, ודבר קטן - הוויה דאביי ורבא"; אף על פי כן, ראויין הן להקדימן, שהן מיישבין דעתו של אדם תחילה..."
הרצי"ה היה מדמה לימוד אמונה ללא לימוד הלכה לאדם ששותה יין ולא אכל לחם ובשר. יין זה טוב - זה מעביר את המאכלים לכל חלקי הגוף, אבל אם אין לך מה להעביר זה לא עוזר.
הידיעה של מה מותר ומה אסור גורמת ליציבות בנפש. יש אנשים שעוסקים בסתרי תורה ואינם יודעים איך ליטול ידיים, או שהם לומדים איך ליטול ידיים בצורה דמיונית לחלוטין ומחפשים סתרי תורה בכל הלכה והלכה - לא שזה לא נכון, אבל אם זה נעשה בשלב הראשון של לימוד הלכה, זה אומר שהאדם לא יודע איך ללמוד, הוא לא יודע את הלוגיקה הבסיסית של החיים.
כל מה שאמרנו עכשיו על סדר הלימוד נכון עבור אדם שגדל מתוך בית המדרש פנימה - אז אנחנו נבנה אותו קומה קומה. אבל אם היום אדם בא ללמוד תורה "מבחוץ" אז הוא זכאי לדלג - בתור "ריפוי". כתוב: "אֲלַמְּדָה פֹשְׁעִים דְּרָכֶיךָ וְחַטָּאִים אֵלֶיךָ יָשׁוּבוּ" (תהילים נ"א, ט"ו), והחכמים אומרים שדוד המלך היה מלמד פושעי ישראל סתרי תורה ומחזירן בתשובה. ברור שדורנו זקוק לתיקון בראש, כיוון שהמחלה שלו בראש. לכן וודאי שבדורנו יש גם כיוונים נוספים.
זאת אחת הסיבות שבמכון מאיר יש תוכנית שנקראת "לימודי אמונה". מה שמדהים זה שמי שלומד בתוכנית הזאת זה מי שמתחיל את לימודי התורה שלו במכון, בעוד שבדורות כתיקונם זה היה בדיוק הפוך: החכמים שעסקו בשאלות של אמונה היו דווקא יחידי יחידים. כל העם עסק בהלכות ורק כמה יחידי יחידים בין גדולי ישראל היו עוסקים בענייני אמונה.
אותו דבר גם בחסידות. חסידות אמנם זה לא סתרי תורה, אבל זה משתמש במונחים, בלקסיקון של תורת הסוד. החסידים הסבירו בעצמם שהם מגלים סתרי תורה להמון בגלל שזה צורך הדור. על זה הייתה מחלוקת חריפה בינם לבין המתנגדים. יש אצל חסידים משל לבת מלך שחולה מאוד ובאים כל הרופאים ומנסים לרפא אותה, אבל לא מצליחים, עד שמגיע רופא מומחה ואומר: "אדוני המלך, אני יודע איך לרפא את הבת שלך. צריך לקחת את האבן היקרה ביותר שיש בכתר, לשחוק אותה לאבקה, לערבב עם מים ולהשקות את ביתך ואז היא תתרפא". החסידים מסבירים את המשל שגילויי תורת הסוד או תורת החסידות באים בעקבות המחלה של הדור - כלומר, צריך לרפא את "בת המלך". (שמעתי שבחב"ד מסבירים את המשל הזה באופן קצת שונה - הם אומרים שהמטרה האמיתית איננה לרפא את בת המלך אלא לשתות את האבן שבכתר. לכן בת המלך חולה - כדי שיהיה תירוץ להשקות אותה באבן הזאת).
אבל יחד עם זאת אפילו במכון מאיר ראיתי הרבה מאוד בלבולים. אנשים משוכנעים שהם מסוגלים לעסוק בסתרי תורה מייד בדילוג על כל הלימוד המינימלי של דף גמרא - זה לא תמיד חיובי.
שאלה: מיעוט עסק וריבוי תורה זה חשוב, אבל מה עם חכמות הטבע ופילוסופיה?
תשובה: אם אצל אדם חכמות הטבע והפילוסופיה שייכות לחול, ואז זה מהדברים שהוא צריך למעט בהם כדי לעסוק בתורה. אם בשביל מדרגתו של אדם חכמות הטבע והפילוסופיה זה חלק מלימוד התורה, אז הוא צריך להרבות בהן ואז הן חלק מלימוד התורה שלו. לפי הרמב"ם, אדם צריך לחלק את שנותיו לשליש במקרא, שליש במשנה ושליש בתלמוד. לפי הרמב"ם, המקרא - זה תנ"ך, המשנה - זה ההלכות, לדעת מה מותר ומה אסור, והתלמוד - זה לא ספר התלמוד, אלא היכולת להוציא דבר מתוך דבר. כלומר, כל דבר שהוא עיוני. הרמב"ם מוסיף שהעניינים הנקראים פרד"ס נמצאים בכלל התלמוד. יש כאלו שהסבירו את הדברים האלו של הרמב"ם בצורה לא נכונה - שכביכול הכוונה שלו היא: 'תלמד גמרא - אז תדע את כל הפרד"ס'. לא לזה התכוון הרמב"ם. הוא התכוון לעניינים הנקראים פרד"ס שזה מעשה בראשית ומעשה מרכבה הדורשים גם את לימוד חכמת הטבע כדי להשיג אותם. לפי הרמב"ם, גם זה נקרא חלק מהחלק השלישי הנקרא תלמוד. וצא שיש אדם שאצלו הלימוד הוא בעיקר לימוד מעשה המרכבה, וזה כולל אצלו גם את לימוד חכמות הטבע.
הרב מאיר יהודה גץ זצ"ל, שהיה הרב של הכותל המערבי וראש ישיבת המקובלים "בית אל", אמר פעם: "בחיים צריך לדעת לוותר. אז אני ויתרתי על הנגלה". בפועל, אחרי ה"ויתור על הנגלה", הוא היה לומד "רק" שש מסכתות בשנה, וכל "שולחן ערוך" כולו כל שנה.
שאלה: האם גם האישה מחויבת ללמוד פרקים בכל ענפי התורה, או היא פטורה מכך בגלל שהיא מרכז הבית?
תשובה: חיוב הלימוד של נשים הוא סוג אחר של לימוד. אישה אינה פטורה מלדעת את ה' ואי אפשר לדעת את ה' בלי לימוד. אלא שאצל נשים יש הרבה ידיעות, הרבה תכני חיים, שנלמדים דרך הווית החיים יותר מאשר אצל האיש. לכן אין חיוב נורמטיבי של האישה ללמוד תורה. למשל, האם אישה יכולה\צריכה\אסורה ללמוד גמרא? שאלה שנשאלה בזמן האחרון. התשובה היא יכולה, מותר. אין דבר כזה זה "אסור ללמוד". השאלה היא איננה מה מותר ללמד או מה אסור ללמוד אלא למה היא לומדת. אם הסיבה היא, כפי שמצוי לצערנו היום, "דחף פמיניסטי", אז אפילו ללמוד את החומש אנחנו נאסור. אם זה מתוך כוונה של דעת ה' אמיתית מתוך יראת שמיים, אז כל דבר מותר. לכן השאלה היא לא מה מותר לאישה ללמוד - כי אישה איננה שונה מכל אדם בזה, כל דבר מותר ללמוד. אלא השאלה היא אחרת - למה היא לומדת.
יכול להיות שהלימוד שונה אצל נשים כי הראש התלמודי בנוי באופן אחר מאשר הראש הנשי. התלמוד נכתב על ידי גברים. זו הטענה של הפמיניסטיות שאמרות: 'אי אפשר שהרבנים יפסקו לנו הלכות, כי רבנים הם גברים, ואנחנו נשים, אז איך הם יכולים לפסוק עבורנו?'. יש אפילו רב אחד בדור הזה שהתפתה לקבל את הטענה הזו. אז מישהו ענה לו בעיתון: "ומי יפסוק עבור הג'ינג'ים?". איך אדם שאינו ג'ינג'י יכול לפסוק בשביל מישהו ג'ינג'י?! יכול להיות שהפמיניסטיות "מתוך שלא לשמה" יבואו "לשמה", אך המציאות לא מראה כך בינתיים.
זה דומה לעניין עם השאלה האם אישה יכולה להניח תפילין. התשובה היא: יכולה, אבל בסתר. אם כל העולם יודע שהיא מניחה תפילין - אז אסור לה להניח אותו. אם הרצון להניח תפילין בא מתוך חפץ של דבקות בקב"ה, אז ברור שאדם ירצה להסתיר את הדבקות שלו - הרי גם גבר מסתיר את מנהגי החסידות שלו - ואז, אם אף אחד לא ידע שהיא מניחה תפילין, זה מותר לה.
שאלה: אז איך זה יכול להיות שהבנות של רש"י הניחו תפילין?
תשובה: הבעיה היא שזה לא נכון. אני בדקתי את העניין. מישהו ביקש ממני מאוד לדעת מה המקור לכך שהבנות של רש"י הניחו תפילין. לא רק שלא מצאתי מקור לכך אלא אפילו מצאת הוכחות שהבנות של רש"י לא הניחו תפילין. אבל זה סיפור שיש לו חיים ארוכים, כי יש מיתוסים שאנשים ממשיכים לסחוב אותם... מה שכן נכון שמיכל בת כושי (אומרים שזו הייתה מיכל בת שאול) הייתה מניחה תפילין. זה כתוב בגמרא במסכת עירובין. האריז"ל גם היה מסביר למה מיכל בת כושי הייתה מניחה תפילין - שהייתה גלגול של זכר.
"רבי מאיר אומר: הווי ממעט בעסק ועסוק בתורה והווי שפל רוח בפני כל אדם..." - יש מחלוקת בין חכמי הגמרא עצמה האם תלמיד חכם צריך לנהוג בשמינית שבשמינית של גאווה או בכלל לא. כל תלמיד חכם, כמו כל אדם, צריך להיות עניו, והמחלוקת היא על השאלה האם הענווה הזאת צריכה להיות מופגנת גם כלפי חוץ או שגם כלפי חוץ הוא צריך לנהוג בתקיפות מסוימת - שמינית שבשמינית שבגאווה. רבי מאיר במשנה שלנו הולך לפי השיטה שאומרת שאפילו זה לא: "הווי שפל רוח בפני כל אדם". כלומר, אל תשתמש בשמינית שבשמינית של גאווה.
"...ואם ביטלת או בטלת מן התורה יש לך בטלים הרבה כנגדך" - כלומר, 'לא כדאי לך לבטל תורה, כי אם תבטל תורה, אז עוד דברים יבטלו אותך', כי אם אדם מבטל תורה, זה סימן שהוא לא יודע מה חשוב. אם הוא לא ידע מה חשוב, אז כל מיני שטויות יעסיקו אותו. מה שאין כן, אם אדם רוצה לעסוק בתורה, אז הוא יודע מה חשוב ומה לא חשוב אז לא יעסיקו אותו כל מיני שטויות.
"ואם עמלת בתורה יש לו שכר הרבה ליתן לך" - ללמוד תורה כל אדם חייב. יש להבדל בין 'למדת' לבין 'עמלת'. כל אדם חייב ללמוד תורה, אבל לעמול בתורה - זו מדרגה מיוחדת שהיא מעבר למדרגתו הרגילה של האדם והיא הנדרשת כדי לגדול בתורה.