הרב אורי שרקי
פרקי אבות (ד'-י"א) - "כל המקיים את התורה מעוני..."
סיכום שיעור 51 מסדרת השיעורים תשס"ו - עוד לא עבר את עריכת הרב
פרק ד', משנה י"א:
"רבי יונתן אומר: כל המקיים את התורה מעוני סופו לקיימה מעושר וכל המבטל את התורה מעושר סופו לבטלה מעוני".
הדברים פשוטים.
"כל המקיים את התורה מעוני סופו לקיימה מעושר" - אם אדם עוסק בתורה אף על פי שהוא עני, אז יש לו קביעות בתורה, ולכן ראוי לו העושר. הרי העוני מבטל את האדם מן התורה, ואותו אדם, אף על פי שהוא עני, אינו מבטל את התורה. כביכול, העניות נכשלה במקרה שלו ולא הצליחה להדיחו, ולכן ראוי לו הקיום, וכדי שיתקיים הוא צריך עושר. לפי כך, "כל המקיים את התורה מעוני סופו לקיימה מעושר".
"וכל המבטל את התורה מעושר" - אם אדם עשיר מבטל את התורה, אז בשביל מה יש לו עושר?! לכן העושר הזה אינו ראוי לו ו"סופו לבטלה מעוני".
לכאורה, המשנה הזאת אינה תואמת את המציאות, כי יש אנשים עשירים שמבטלים את התורה ועדיין מתים עשירים, ויש אנשים עניים שלומדים תורה ועדיין נשארים עניים כל ימיהם. אז למה המשנה מתכוונת במילה "סופו"? כוונת המשנה היא לא דווקא לגבי אותו אדם עצמו - זה יכול להיות בנו, או בן בנו.
למשל, חז"ל אומרים: "לעולם יעסוק אדם בתורה שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה". הגמרא במסכת סנהדרין מביאה בתור דוגמה את עגלון מלך מואב. הוא שמע את אהוד בן גרא שאמר: "דבר א-לוהים לי אליך המלך", ואז הוא עמד מעל הכיסא: "וירם מעל הכסא". זאת אומרת שהוא כיבד את א-לוהי ישראל ובכך עסק בתורה - אבל לא לשם שמיים, כי הוא רצה לשלוט בישראל. בכל זאת, כפי שאומרת הגמרא, יצאה ממנו רות המואביה, שקיימה את התורה לשמה.
אז אותו דבר לגבי "המקיים את התורה מעוני סופו לקיימה..." - אולי לא הוא, אלא בן בנו או תלמידו או תלמיד תלמידו - "...מעושר". זה המשמעות של 'סופו', יש הרבה דברים כאלה ש'סופו לא הולך על הדור העכשווי, זה הולך על הדור הבא.