הרב אורי שרקי
פרקי אבות (ב'-י"ב) - "צאו וראו איזו היא דרך טובה..."
סיכום שיחה בערוץ 7
שיכתוב ועריכה: ניסן יואלי
"אָמַר לָהֶם: צְאוּ וּרְאוּ אֵיזוֹהִי דֶרֶךְ יְשָׁרָה שֶׁיִּדְבַּק בָּהּ הָאָדָם. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: עַיִן טוֹבָה. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: חָבֵר טוֹב. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: שָׁכֵן טוֹב. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: הָרוֹאֶה אֶת הַנּוֹלָד. רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: לֵב טוֹב. אָמַר לָהֶם: רוֹאֶה אֲנִי אֶת דִּבְרֵי אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ מִדִּבְרֵיכֶם, שֶׁבִּכְלַל דְּבָרָיו דִּבְרֵיכֶם."
אנו עסוקים במשניות המדברות על תלמידיו של רבן יוחנן בן זכאי, שהם: רבי אליעזר בן הורקנוס, שהיה "בור סוד שאינו מאבד טפה" - איש המסורת. רבי יהושע בן חנניה, שנאמר עליו "אשרי יולדתו" - שעיקר מעלתו הייתה יכולת הלמידה מאחרים. רבי יוסי הכהן, שהיה חסיד, רבי שמעון בן נתנאל, שהיה ירא חטא, ורבי אלעזר בן ערך, שהיה כמעין המתגבר. אומרת משנתנו: "אמר להם, צאו וראו איזוהי דרך טובה שידבק בה האדם". וכאן מתבקש לשאול, מה בין זה לבין ראשית הפרק, שבה נאמר: "רבי אומר: איזוהי דרך ישרה שיבור לו האדם". יש הבדל בין דרך ישרה, שהיא ההבחנה בין הטוב לבין הרע, והיא מיוחדת לכל אדם המחפש לעבוד את ה' כראוי. זאת היא דרך ישרה באופן כללי. וצריך בה שיבור אותה האדם, לברר בין הטוב לבין הרע. אבל אחר כך כאשר האדם מצא לעצמו את הדרך הישרה, עליו לחפש בתוך הדרך הישרה מה היא הדרך הטובה. וכאן הדבר משתנה לפי האישיות של כל אדם ואדם. לכן אמר להם צאו וראו - יש להתבונן הרבה, כדי לדעת מה היא הדרך הטובה, בשביל כל אדם - כדי שידבק בה. הדבקות היא ענין פרטי של אותו אדם, שכבר ברר את הדרך הישרה.
ואכן נמצא בזה הבדל בין חמשת התלמידים, "רבי אליעזר אומר - עין טובה. רבי יהושע אומר - חבר טוב. רבי יוסי אומר - שכן טוב. רבי שמעון (הוא רבי שמעון בן נתנאל) אומר - הרואה את הנולד. רבי אלעזר (הוא בן ערך) אומר - לב טוב. וזאת משום מה? משום שכל אחד חיפש את הדרך התואמת את נטיות הנפש הבסיסיות שלו.
עין טובה - זאת היא דרכו של ר' אליעזר, שהרי ר' אליעזר מתוך נטייתו לקפדנות בשמירת המסורת "בור סוד שאינו מאבד טיפה", ואמרו עליו חכמים: "שלא אמר דבר שלא שמע מפי רבו מעולם" (יומא סו, ב), יש לו צורך בעין טובה - ברוחב לב, בעיניים טובות כדי לקבל גם כן את העובדה שאחרים סוברים אחרת ממנו, ולא קבלו דווקא את המסורת שלו. העין טובה היא תיקון למידת הדין שלו. ואילו ר' יהושע שאמרו עליו "אשרי יולדתו", משום שידע ללמוד מאחרים, אמר שהדרך הטובה היא חבר טוב - כי ממי ילמד אם אין לו חבר טוב? עבור אנשים כר' יהושע, עולם בלי חברים - הוא עולם שראוי היה שלא יבָּרֵא. ר' יוסי שאמרו עליו שהיה "חסיד", אומר שכן טוב. כי אם יש לאדם שכן רע, קשה לו להיות חסיד. כי החסיד נוטה להיטיב עם זולתו. ואם השכן יהיה רע, וינצל את ההטבה הזו לרעה, חבל על כל החסידות. לכן ר' יוסי חיפש דווקא שכן טוב. ר' שמעון בן נתנאל שהיה "ירא חטא", אמר שהטוב ביותר הוא הרואה את הנולד, כי כך אין לו מה להתיירא מן החטא. אם הוא ידע מראש לאן הדברים נוטים, ידע שדרכו בטוחה וסלולה ואין לו מה לירא מן החטא. ור' אלעזר בן ערך, שהיה "כמעין המתגבר", אמר לב טוב. "לב טוב" היא מידה כוללת, לכל המידות כולם. כפי שאמר רבן יוחנן בן זכאי: "אמר להם, רואה אני את דברי אלעזר בן ערך מדבריכם, שבכלל דבריו דבריכם". ה"לב הטוב" זו היכולת לכלול את כל המידות כולן כאחד. אבל כאן יש לדייק. אמנם אמר ר' יוחנן בן זכאי שלב טוב הוא העיקר, אבל לא כפי שיש רגילים לומר "העיקר - הלב" - אלא מתי רואה אני את דבריו של ר' אלעזר בן ערך מדבריכם - דווקא כשבכלל דבריו דבריכם, כאשר על ידי ליבו הטוב הוא כולל גם את המידות שלכם. מה שאין כן לב טוב לבדו שאינו מספיק. בוודאי צריך שיהיה בכלל דבריו כל דבריכם.