הרב אורי שרקי
פרקי אבות (ב'-ה') - "אל תפרוש מן הציבור"
סיכום שיחה בערוץ 7
שיכתוב ועריכה: ניסן יואלי
"הִלֵּל אוֹמֵר: אַל תִּפְרוֹשׁ מִן הַצִּבּוּר, וְאַל תַּאֲמֵן בְּעַצְמָךְ עַד יוֹם מוֹתָךְ."
שאלו המפרשים (תוי"ט ותפא"י), מדוע הובאו דבריו של הלל כאן, אחרי דבריו של רבן גמליאל בנו של רבי יהודה הנשיא, הרי היה ראוי יותר להביא את דברי הלל בפרק הראשון, איפה שהובאו כל שאר המאמרים של הלל?! אבל מכיוון שרבן גמליאל בנו של רבי יהודה הנשיא מדריך אותנו בהלכות הנהגת הציבור, "אל תתוודע לרשות" וכדומה מן המאמרים העוסקים בהנהגת הציבור, הובאו כאן גם דבריו של הלל בדבר מעלתו של הציבור. שכן יכול היה אדם לומר שמכיוון שהנהגת הציבור היא דבר כל כך מסוכן, שעלול לעלות לאדם אפילו בחיי העולם הבא שלו, שכן המתגאה על הציבור שלא לשם שמים, אין לו חלק לעולם הבא, שמא אז מה לי ולהתעסק בצרכי ציבור. לכן הלל אומר: "אל תפרוש מן הציבור" - משום שאם אתה לבדך, אם אינך עוסק בצרכי ציבור, אז אתה עוסק בתיקון הנפש הפרטית שלך בלבד. והלוא הנפש הפרטית של האדם איננה ראויה מצד עצמה להמשך וקיום נצחי. לכן אמרו "אל תפרוש מן הציבור", כי דווקא מצד שייכותך אל הציבור אתה מקבל ערך.
שמא תאמר ומה לי מן הציבור, הרי די לי בכך שאהיה צדיק לעצמי. על זה ממשיך הלל: "ואל תאמן בעצמך עד יום מותך". לוּ יכול היה האדם בוודאות לומר שהוא יהא צדיק כל ימי חייו ולא ייכשל בשום עבירה, אז היה באמת מקום לטענה שאין הוא זקוק לציבור. אבל מכיוון שהאדם בר שינוי, בלי כוחו של הציבור היחיד יכול בקלות ליפול ממדרגתו. אמרו דורשי רשומות (מיוחס לאר"י ז"ל) ש"צבור" הוא ראשי תיבות: צדיקים, בינוניים ורשעים. שמא יאמר אדם: אני חפץ רק בציבור של צדיקים, סימן שאין הוא מבין מהו ציבור. ציבור הוא דווקא קולקטיב של בני אדם שבו אנחנו מוצאים גם צדיקים גם בינוניים וגם רשעים, ולכל אחד תפקידו. הסביר הרב קוק בספרו אורות, שיש אצל הרשעים כוחות חיים שלפעמים חסרים אצל הצדיקים, והם הנותנים את המנוע של החיים. על ידי הרצון הגס של הרשעים, מכונת החיים הקולקטיבית יכולה להתקדם. כפי שגם השמרים מחזיקים את טעמו של היין. לפי המשל של חבית היין, ברור שהשמרים צריכים להיות בתחתית החבית, ולכן הצדיקים צריכים לעמוד בראש, הבינוניים למטה מהם, ובתחתית החבית החברתית, צריכים לעמוד הרשעים. רק אז הציבור הוא ציבור בריא.
אך אם קרה שהרשעים נוטלים חלק בראש, שמא יאמר האדם, שכאן כן צריך לפרוש מן הציבור. על זה היה רבינו הרב צבי יהודה קוק דורש דרש יפה ונאה: "כי תראה חמור שנאך רובץ תחת משאו, וחדלת מעזוב לו?! עזוב תעזוב עמו"! (שמות כג, ה). מהו חמור שונאך? החומר השֹנוּא עליך. רובץ - גרם שהציבור, במקום שהצדיקים יעמדו בראש, יעמדו דווקא למטה, ובמקום אותיות צבו"ר יש אותיות רוב"ץ, רשעים בינוניים וצדיקים. אולי כאן תהיה הצדקה לעזוב את הציבור? "וחדלת מעזוב לו"?! חלילה. גם במצב כזה, "עזֹב תעזֹב עִמוֹ". גם במצב שבו הרשעים הם העומדים בראש הציבור, אל תפרוש מן הציבור, כי אם אתה פורש מן הציבור, אתה פורש מן החיים. כשרבש"ע נתן את תורתו לאומה הישראלית, לא נתן את התורה דווקא לצדיקים שבעם ישראל, אלא נתן את התורה דווקא לכללות האומה. אין הקב"ה א-להי הדתיים, הוא א-להי כל היהודים. צדיקים בינוניים ורשעים. דווקא מתוך התחברות אל הציבור שבו בחר הבורא, מתוך כך אתה ניצל מנפילה רוחנית, ותוכל להאמין בעצמך עד יום מותך, אם לא תפרוש מן הציבור.