הרב אורי שרקי
פרקי אבות (ג'-ט"ו) - "הווי קל לראש ונוח לתשחורת..."
סיכום שיעור משנת תשס"ו - עוד לא עבר את עריכת הרב
מסכת אבות, פרק ג', משנה ט"ו:
"רבי ישמעאל אומר: הווי קל לראש ונוח לתשחורת והווי מקבל את כל האדם בשמחה".
זו הדרכה בעניינים שבין אדם לחברו. אדם צריך להיות קל לראש, להתנהג בזריזות, כמו "הווי קל כנשר".
"ראש" - מי שעומד בראש, אדם שמעליך, שיש לו מעמד גבוה משלך. זה יכול להיות ראש רוחני, ראש שלטוני, ראש משפחה, כל ראש שהוא. לראש הווי קל - כלומר, אתה צריך לא לכבד את עצמך. קל זה לעומת מכובד, "ובוזיי יקלו". אדם קל זה אדם שאין לו כבוד. כלומר, ביחס למי שנכבד ממך, תהיה קל. גם מלשון זריזות וגם מלשון העדר כבוד.
שאלה: האם אני אמור להתחיל לעשות מיון מי טוב ממני, מי גרוע ומי ברמתי? זה קצת מסוכן.
תשובה: לא מדובר פה על מי שברמתך או לא ברמתך מבחינת הערך העצמי, אלא מבחינת מעמדו בחברה. אדם שמבחינת מעמדו גבוה ממני, כמו הורי, רבותי, מי שבשלטון, אלה נקראים למעלה ממני. ומי שבמעמד החברתי שלי נקרא שווה לי. זו הכוונה. אין פה כוונה מעבר לזה. חוץ מזה, מי שבאמת יכול למדוד, למה שלא ימדוד? כמו שאמר רבן גמליאל לרבי יהושע: "בוא בשלום, רבי ותלמידי". הוא אומר: 'אתה רבי בחוכמה ותלמידי שקבלת את דברי, כי אני נשיא ואתה לא נשיא, ומה שאני גזרתי קיימת למרות שמבחינת החוכמה אתה גדול ממני'. יש גם אבחנות מהסוג הזה.
שאלה: למה צריך לכבד את השלטון?
תשובה: יש הרבה סיבות. או מפני הסיבה הפרגמטית ש"אלמלא מוראה איש את רעהו חיים בלעו", או בגלל שזו מלכות ה' שמתגלה בשלטון. יש הרבה צדדים.
שאלה: אז בעצם בכל שלטון מתגלה קדושה?
תשובה: כן. למשל, כתוב על פרעה מלך מצרים, שמשה היה מדבר אתו ברמזים. למה לא איים עליו רשמית? מפני כבוד המלכות של פרעה. מי זה פרעה? אדם שמתרחץ בדמם של תינוקות של ישראל (לפי מדרש). אבל יש כבוד מלכות. יותר מזה, דניאל היה נותן עצות לנבוכדנצאר. נבוכדנצאר הוא בערך בקנה המידה של היטלר (יימח שמו וזכרו), ודניאל נותן לו עצות. הוא בחצרו. הוא לא חושב על נבוכדנצאר דברים טובים, אבל הוא מכיר בזה שמלכות ה' מתגלה שם. הרי כתוב: "הווי מתפלל בשלומה של מלכות".
שאלה: האם מותר לבקש ששלטון יתחלף בשלטון?
תשובה: כן, בוודאי. מה הבעיה בזה? אתה יכול גם למרוד, אבל בתנאי אחד - שאתה מצליח. ז"א, אם אתה לא מצליח אז דינך כמורד במלכות, וזה מצב לא סימפטי. אבל מי שמרד במלכות והצליח - אז הוא המלכות. כך זה במרידות בהיסטוריה. למשל, אלה שעשו את המהפכה הצרפתית מרדו במלך, ואחר כך הפכו בעצמם למלכות, ומי שמרד בהם היה מורד במלכות.
שאלה: אז בזמן שמרדו במלך עשו איסור?
תשובה: בזמן שמרדו במלך עשו ספק איסור, כי ספק מנצחים ספק לא מנצחים. כתוב בתנ"ך כמה פעמים שהורידו מלך אחד ושמו מלך אחר. המלך אינו מולך אלא מכוחו של העם. אם העם לא רוצה בו, שום שלטון לא יכול לעמוד. זה אחד העקרונות של האמנה החברתית של רוסו . הוא אמר שבעצם כל שלטון, ולא משנה איזה סוג שלטון זה, מלוכני או רפובליקני, הוא תוצאה של הסכמה של החברה.
שאלה: גם התורה חושבת כך? יש ראיה?
תשובה: כן, עיין ברמב"ן, סוף ויקרא, על הפסוק "כל חרם אשר יחרם מן האדם".
"תשחורת" - אנשים שהם צעירים ממך. למה תשחורת? כי לאדם צעיר יש שיער שחור, לעומת אדם זקן שיש לו שיער לבן. "תשחורת" זה בד"כ כינוי לאנשים צעירים. אז אף על פי שאתה זקן והם צעירים, אתה צריך להיות "נוח" לצעירים.
"והווי מקבל את כל האדם בשמחה" - בהקשר הזה "כל האדם" הוא מי ששווה לך. יש מי שלמעלה ממך, יש מי שלמטה ממך ויש מי שכמוך.
"הווי קל לראש, נוח לתשחורת והווי מקבל את כל האדם בשמחה" - מדבר על דרך ארץ.
*
ראיתי פירוש אחר של רבי יצחק אייזיק מקומרנא. הוא אומר:
"קל לראש" - זה הקב"ה, שנקרא ראש. הוא ריבונו של עולם, הוא "המתנשא לכל לראש". "ונוח לתשחורת" - כאשר יש מצב של השחרת המציאות, כשמידת הדין מתוחה, בכל זאת צריך לקבל ייסורים באהבה, להיות נוח לתשחורת. ואיך תצא מזה? "הווי מקבל את כל האדם בשמחה". כלומר, תקבל את כללות האדם שבך ע"י השמחה. "כי בשמחה תצאו" - ע"י השמחה האדם יוצא ממצבו העגום.
שאלה: איך יודעים איזה פרוש לקבל?
תשובה: כל הפירושים טובים תכל'ס לחיים שלנו, בתנאי שהם אמיתיים.
שאלה: מה בין נוח לשמחה?
תשובה: שמחה - אתה יוצא מגדרך, כלומר יש מילוי. אתה מורה לשני שאתה שמח לפגוש אותו שהוא ממלא משהו שאין בך. נוח - יש לך כבר הכל ואתה משפיע ממה שיש בך על השני. "נוח" - מלשון "מנוחה".
שאלה: לכאורה, יש שלוש דרגות: קל, נוח ומקבל, שמבטאות כמה אתה מאפשר למושג לחדור לתוכך.
תשובה: כן, אבל ב"קל" זה יותר מחודר - אני רץ לקראת זה.
תשובה: מה המובן ב"קל". רץ זה לא קל?
תשובה: כן, "לא לקלים המירוץ".
שאלה: זו הכנה מוחלטת?
תשובה: אדם שיש לו הכנה מוחלטת אז הוא רץ. "והחיות רצות" - מה זה רצות? רצות - שהן עושות רצון קונן. בכלל, הרצון זה מה שגורם לרוץ, לכן זה אותו ביטוי. רצון הוא התכונה של הריצה.