הרב אורי שרקי
פרקי אבות (ד'-כ"ה) - "הלומד ילד למה הוא דומה?...", "הלומד מן הקטנים למה הוא דומה?..."
סיכום שיעור 60 מסדרת השיעורים תשס"ו - עוד לא עבר את עריכת הרב
פרק ד', משנה כ"ה:
"אלישע בן אבויה אומר: הלומד ילד למה הוא דומה? לדיו הכתובה על נייר חדש. והלומד זקן למה הוא דומה? לדיו הכתובה על נייר מחוק".
"נייר חדש... נייר מחוק..." - הלומד עצמו הוא הנייר. כמו שכתוב: "כל מעשיך בספר נכתבים" (אבות ב', א') - באיזה ספר?! האדם בעצמו הוא הספר שבו נכתבים המעשים שלו.
כאשר אדם לומד נושא, הוא לומד אותו על יסוד דברים שהוא למד קודם. יש עמדה נפשית מקורית שמתוכה האדם ניגש לנושא הנלמד. כשאדם זקן לומד, הוא ניגש ללימוד על רקע חוויות רבות שהוא עבר או על רקע הלימודים האחרים שלו, ויש לו קושי להתמודד אובייקטיבית עם הלימוד החדש, בגלל שזה מתנגש עם תכנים אחרים שממלאים לו את הנפש. זה דומה לכך שקשה לכתוב על נייר מחוק דברים ברורים, כי תמיד נשאר רושם של הדברים שהיו עליו קודם, ונייר מחוק משנה את צורת האותיות החדשות הכתובות עליו.
אפשר לראות תופעה מסוג זה אצל בעלי תשובה. הרבה פעמים היחס שלהם אל הלכות והרגישות שלהם לעבירה כזו או אחרת מושפע מהעבר שלהם. (אין בעיה שלאדם יש רגישויות בגלל עבר מסובך - רק שלא יכפה את הרגישות שלו על ההלכה הנורמטיבית).
"אלישע בן אבויה" - נשים לב ששמו של אלישע בן אבויה מופיע ללא תואר "רבי". גם במשנה הקודמת לא אמרו "רבי שמואל הקטן" אלא "שמואל הקטן". כפי שאמרו חז"ל לגבי תארי החכמים של תקופת הזוגות ותקופת התנאים, מי שגדול מ"רב" - הוא "רבי", מי שגדול מ"רבי" - הוא "רבן", ומי שגדול מ"רבן" - קוראים לו בשמו (ללא שום תואר). יש מספר חכמים במשנה שאינם מכונים "רבי" מפני גדולתם. לפיכך אלישע בן אבויה הוא חכם גדול מאוד, גדול מ"רבי" - בפרט, גדול רבי מאיר תלמידו.
אלישע בן אבויה היה שייך לבית מדרשו של רבי עקיבא ונהיה אפיקורוס. חז"ל כינו אותו בדבריהם "אחר". נפילתו של אחד מהתנאים לאפיקורסות היוותה נקודת משבר בתורתם של התנאים ועשתה רושם גדול בבית מדרשו של רבי עקיבא. סיבת המשבר כנראה היתה גילוי יתר של סתרי תורה ע"י החכמים באותם הימים. כאשר סתרי תורה נמסרים בצורה פופולרית לציבור הרחב הם מובנים בצורה לא נכונה ומביאים לאפיקורסות. לכן מאז המשבר הזה התחזקה המגמה של הסתרת סתרי התורה.
אם אלישע בן אבויה נהיה אפיקורוס, איך אפשר להביא את דבריו במשנה?! התשובה היא דבריו הוכנסו למשנה עוד לפני שאלישע בן אבויה נהיה "אחר". חז"ל מספרים שרבי מאיר אמר ל"אחר": "חזור בך!" - כלומר, הגיע הזמן שתחזור בתשובה - ואז ה"אחר" ענה לו: "כבר שמעתי מאחורי הפרגוד: 'שובו בנים שובבים! חוץ מאחר'" - כלומר, אלישע בן אבויה אמר שהוא לא יכול לחזור בתשובה. אכן, "אחר" לא יכול לשוב בתשובה (ובזה אלישע בן אבויה צדק), אבל אלישע בן אבויה כן יכול לשוב. הוא הראה מעין פיצול אישיות, סכיזופרניה. היה בו מימד (של "אחר") שלא יכול היה לבוא לידי תיקון, אבל אלישע בן אבויה כן היה בר תיקון. ובאמת הגמרא מספרת שבסוף תיקנו אותו - לא בחייו אלא כמה דורות אחרי מותו. החכמים אמרו שלא יכול להיות שהתלמיד [רבי מאיר] בגן עדן והרב [אלישע בן אבויה] בגיהינם, ולכן הם היו חייבים לתקן את נשמתו באיזושהי דרך.
יכול להיות שבמשנה שלנו אלישע בן אבויה מדבר גם על עצמו: אמרו לו "חזור בך", והוא לא מסוגל לחזור למה שהוא היה קודם, כמו נייר מחוק. לפי חז"ל, לאלישע בן אבויה הי,ה היסטוריה בעייתית קדומה עוד מאז שהיה בבטן אמו והאווירה החברתית בה הוא גדל לא היתה האווירה של בית מדרש. לכן ייתכן שהוא היה "נייר מחוק" כבר כשהיה ילד.
שאלה: האם, חוץ מהעניין של סתרי תורה, אלישע בן אבויה הושפע גם מדתות אחרות?
תשובה: כן, הוא אכן הושפע מדתות אחרות. אמרו עליו 2 דברים:
- שלא היה זמר יווני פוסק מפיו. זה שהוא כל הזמן היה מזמר זמר יווני אומר שהאווירה הרוחנית שהוא יצר מסביב לנפש שלו הייתה אווירה יוונית. לכן גם כשהוא למד תורה, הוא היטה את זה לכיוון של התרבות היוונית. אין בעיה להשתמש בצורה נכונה בזמר יווני, בפילוסופיה היוונית, במדע היווני, בחכמה היוונית, בדמוקרטיה היוונית - השאלה היא איפה האדם נטוע. אלישע בן אבויה לא היה נטוע בבית המדרש, הוא היה נטוע מנטלית במקום אחר, ולכן כל תורה שהוא למד לא הייתה יכולה לעזור לו.
- מספרים על אלישע בן אבויה גם ש"היו ספרי מינים נושרים מחיקו". למה לא להגיד פשוט שהוא היה לומד בספרי מינים?! הרי גם חכמי ישראל למדו מספרי מינים, כי הם היו צריכים לדעת את הכל על מנת לשבת בסנהדרין, כולל עבודה זרה, מינות ואפיקורסות. ההבדל הוא אצל החכמים ספרי מינות נשארו בחיקם, ולא נשרו. אצלו הספרים היו נושרים מחיקו - כלומר, לא היה לו כוח לשאת את התוכן הרוחני של הספרים האלה, זה היה כבד עליו, הוא היה קטן מספרי המינים. לכן הוא נמשך אחרי המינות.
הרמב"ם מביא בהלכות תשובה (פרק ג') חמישה סוגים של מינים (שאין להם חלק לעולם הבא). אחד מהחמישה זה האומר שלא-לוה יש גוף. הראב"ד כותב שם בהשגתו: "ולמה קרא לזה מין?! וכמה גדולים וטובים ממנו הלכו בזו המחשבה" - כלומר, היו הרבה רבנים גדולים שחשבו שלא-לוה יש גוף - "לפי מה שראו במקראות, ויותר ממה שראו בדברי האגדות המשבשות את הדעות".
מכאן שעיקר ההגדרה של אפיקורוס זה לא מי שיש לו דעה פלונית או אלמונית, אלא האם אפשר לדבר אתו על הדעה הזאת בלימוד בתוך בית המדרש או לא. כל זמן שאפשר לדבר אתו בתוך בית המדרש בלימוד, אף על פי שדעותיו אינן נכונות, לא מוציאים אותו מהכלל. הרב קוק מסביר את זה ב"שמונה קבצים" וכותב שכל זמן שדעה לא מביאה לשינוי בהלכה למעשה, היא עדיין היא חסרת משמעות במובן מסוים. למשל, עם הקונסרבטיבים אי-אפשר לדבר בלימוד, בגלל שהם כופרים בתורה שבעל פה.
מתוך המחלוקת הזאת בין הרמב"ם לראב"ד יוצא משהו מאוד חשוב. לפי הרמב"ם, שמכניס כמה רבנים לתוך הגהינם, יוצא שהעיקר זה התורה: אדם צריך להתאים את עצמו לתורה, ואם לא - הוא בחוץ. לפי הראב"ד, אדם צריך להתאים את עצמו לעם ישראל ולחברה השומרת תורה בישראל, ואם לא - הוא בחוץ.
שאלה: מדוע חז"ל כל כך ניסו לעזור לאלישע בן אבויה אחרי מותו? הרי לפי הירושלמי הוא הרג יהודים ואף עזר לרומאים להכשיל יהודים.
תשובה: בגלל שרבי מאיר אמר עליו: "כמדומני שמתוך תשובה מת רבי". הייתה לרבי מאיר הרגשה, מתוך הדברים האחרונים שאמר אלישע בן אבויה, שהוא חזר בתשובה. זו הסיבה שהוא היה מוכן לעזור לו.
"רבי יוסף איש כפר הבבלי אומר: הלומד מן הקטנים למה הוא דומה? לאוכל ענבים קהות ושותה יין מגתו, והלומד מן הזקנים למה הוא דומה? לאוכל ענבים בשולות ושותה יין ישן".
כאשר מחפשים ממי ללמוד תורה, צריך לבחור את תלמיד החכם הזקן ביותר וללמוד ממנו. לתורתו יש המשקל של הדורות דרכו אפשר לשמוע את דבר ה'. אצל רב צעיר, גם אם הוא יותר כשרוני בהוראה, התורה לא הספיקה להתיישן ולכן היא בעצם היצירה שלו, לפי ההבנה הרעננה שלו. יש פה סכנה של נתק מהדורות הקודמים.
כפי שאמרנו מקודם, יש מעלה ללמוד כילד אבל אין מעלה ללמוד מילד. הדברים שלומדים מילד הם חדשים לגמרי, ולכן הם ראשוניים, בלי כל ההקשר שבדרך כלל בא לזקן בתור נייר מחוק. לתורתו של קטן אין כל התוספות של ההתקשרות של מה שהוא אומר לתורה כולה.
שאלה: היו הרבה גדולי תורה שכתבו את ספריהם כשהיו צעירים. איך זה מסתדר עם המשנה?
תשובה: אם הם כתבו את ספריהם, סימן שהם היו זקנים בבינה גם אם היו צעירים בגיל. למשל, הרבנים באירופה תיקנו בזמנו את הכלל שאסור לאדם ללמוד קבלה לפני שהוא מגיע לגיל 40. אבל האר"י נפטר בגיל 38. סימן שהוא היה "בן 40" בגיל מוקדם מאוד. בדרך כלל, אדם הוא "בן 40" מהבחינה הרוחנית כשהוא בן 40 שנה, אבל יש יוצאים מן הכלל.
"יין מגתו" - זה יין חם ותוסס, הוא לא טעים ולא ראוי לשתיה.