הרב אורי שרקי
הרב יהושע צוקרמן זצ"ל - מדרגות בקודש
אלול תשפ"א
אני מבקש להעלות מספר קווי אופי של משנתו של הרב יהושע צוקרמן זצ"ל שיתכן שלא תמיד הובלטו, אף על פי שהם מוכרים. כך שאינני מחדש דבר, וגם אינני מקיף את מכלול שיטתו. נראה לי שיש בכך גם הזמנה לבדוק אם קיים קשר מהותי בין משנתו לבין אופיו כאיש חי, בשר ודם.
שתי אמירות חזרו תכופות בפיו: אמונה זה חיים, המצוות טבעיות לנו. אם נעלה את שני הביטויים האלה למדרגה של יסודות, נזהה נטיה פנתיאיסטית מובהקת. הזיהוי של האמונה עם עצם החיים אפשרי במידה ואינני חש ניגוד בין הקיום לבין האלוהות. כמו כן הזיהוי בין המצוות לבין טבע הנפש. נראה שהמניע הפדגוגי העומד מאחורי אימוץ עמדה אימננטית כל כך, הוא הצורך לגבור על הקרע הקיומי שחש האדם המודרני מול תביעות המוסר והדת. על ידי כך ביקש הרי"ץ להפיל את מחסום הרתיעה של החילוני המצוי - זה שמבקש להיות נאמן לטבע – מפני החשש שמה האמונה מעוותת את החיים, והמצוות את הטבע.
נראה שבכך עמד בניגוד חזיתי לשיטתו של מי שלימדו את צעדיו הראשונים בתורת הקבלה, הרב יהודא אשכנזי (מניטו). מניטו הדגיש, בעקבות המהר"ל, את הניגודיות בין הנבדלות הטרנסנדנטית – ההויה – לבין המציאות. את כל המאמרים על התאמה בין האלוהות לטבע ייחס תמיד לשורש המציאות ולא למציאות עצמה. גם סבר שמבחינה פדגוגית, אין לחנך לכך שהמצוות הן טבע האדם כי אם שהן תואמות את טבעו הנשמתי דייקא, ולא את ההכרה המיידית של האדם.
יסוד נוסף בולט במשנתו, והוא המרכזיות של ההיררכיה. הוא חזר על כך שאופיו של כל מפעל תורני הוא בדמותו של העומד בראשו. את הביטוי "אולפן חדתן מבחירי צדיקייא" בתרגום יונתן ל"מים בששון ממעייני הישועה" הבין כ"מי שנבחר, כלומר, מונה, ללמד תורה חדשה". מכאן להדגשה שגם תכנים של חויה דתית אינם אלא גילוי עליון: תפילה היא ממעלה למטה.
מתוך השפעה ניכרת של תורת האר"י, העמיד את היושר האנושי בתור עמידה תחת קו אינסוף, כבסיס לעבודת המידות, המכוונת למידת האמצע, יחד עם מידת הענוה המוחלטת בתור כלי לקבלת האור, בתור מי שלית לה מגרמה כלום. כאן מונחת נקודת המפגש שלו עם הטרנסנדנטיות, המלווה בשלילת כל ניסיון של תיאולוגיה, הכובלת את האדם במחשבה במקום לאפשר את התחברותו אל הרצון.
הוא הדגיש שהייחוד הישראלי הוא מצד הכלל דוקא. לכן המעיט את הערך של ההתחברות אל היהדות על ידי החגים או אל ארץ ישראל מצד נופיה. ניתן לומר שעבורו הקונצפט הוא הבסיס לשפיטת המציאות, דוגמטיקה.
מתוך כך סבר שמושג הכלל באמיתתו אינו נמצא אלא בישראל בלבד, ושבזה מוסברות האמירות על קיומה של נשמה דוקא בישראל, כשהנשמה אינה אלא לכלל בלבד.
יחד עם היותו תלמיד נאמן, לא נתן מקום למחיקת הזהות העצמית מול הרב. אמר שתלמיד הוא מי שסובר כמעט בכל דבר כמו רבו, בעוד שאם תמיד סובר כמו רבו, כבר אינו תלמיד כי אם חסיד.
על מנת לרומם את השומעים, ראה תמיד לנכון לדבר מעל לרמתם, ואף לגלות סתרי תורה עטופים בשפת חולין, על מנת ליצור צימאון להתעלות.
העין הטובה היתה נר לרגליו. לא לקבול, אלא להוסיף אורה.
היה שילוב מופלא של סגנון חד וחותך, התובע אמת לאמיתה, יחד עם מאור פנים שובה לב, עיניים מלאות אהבה.