הרב אורי שרקי
המהר"ל מפראג
סיכום שיעור, בעריכת ר' אברהם כליפא
המהר"ל מפראג, רבנו יהודה ליווא ברבי בצלאל, פעל כשני דורות לאחר גירוש ספרד, בתקופת העצמת מרכזי התורה שבמרכז אירופה, כפולין, אשכנז, רוסיה והונגריה, שזכו לעליה דמוגרפית גדולה מאוד, מלבד התפתחות המרכזים השוכנים באימפריה העותומנית כארץ ישראל וטורקיה.
המהר"ל היה רבה של פראג ולפנים גם של העיר פוזן. יש לציין שהוא התיישב מספר פעמים בפראג, וזאת אולי משום תקיפותו שלא מצאה תמיד חן בעיני הקהל, דבר שמראה על אישיותו החזקה.
המהר"ל מייצג את הביטוי הבשל של ההתפתחות היהדות במרחבה החדש, ונחשב כמסכם הגדול של מחשבת היהדות על כל אופניה. הוא תכנן לחבר סדרה של ספרים המבארים את כל יסודותיה של היהדות על פי הפסוק "לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד כל כל בשמים ובארץ לך ה' הממלכה" (דה"א כט, יא). ספר הגדולה, כנגד יום השבת, עוסק בבריאת העולם. ספר זה לא הגיע לידינו, וספק גדול אם הוא נכתב אי פעם. ספר גבורות ה', על הניסים והתערבות הבורא בעולם הטבע, כנגד חג הפסח. ספר תפארת ישראל, "והתפארת זו מתן תורה" (ברכות נח, א) על התגלות הבורא אל האדם, כנגד חג השבועות. ספר נצח ישראל, על סוד ההיסטוריה, כנגד תשעה באב. ספר ההוד, על בית המקדש ועל חג הסוכות וספר שמים וארץ, על ראש השנה ויום הכיפורים, שכנראה לא נכתבו מעולם. למהר"ל שיטה כוללת הפרוסה על כל התורה כולה.
מלבד זה, כתב המהר"ל ספרים חשובים על חנוכה בשם "נר מצוה", ועל פורים בשם "אור חדש". הוא גם חיבר פירוש על פירושו של רש"י על התורה בשם "גור אריה", ספר "דרך חיים" על מסכת אבות - שיתכן שהוא הספר העיקרי של משנתו, ספר "נתיבות עולם" על 33 נושאים שונים, וספר "באר הגולה", ספר יסוד בהבנת המהות של התורה שבעל פה וספרות חז"ל. המהר"ל כתב גם דרשות ארוכות לשבת שובה, שבת הגדול, דרוש על התורה ועל המצוות, חידושי אגדות וחידושים על הש"ס והטור ועוד.
המהר"ל לא נשאר בתוך ד' אמות של הלכה ובא במגע עם ההתפתחות התרבותית והמדעית של זמנו, והיה בקשר עם גדול האסטרונומים של זמנו, טיכו ברהה, תלמידו של קופרניקוס. בעקבות כך, רבי דוד גנז תלמידו של המהר"ל כתב את הספר "נחמד ונעים" בעניני אסטרונומיה, ושם מספר על שיחותיו בנידון עם יוהן קפלר, תלמידו של טיכו ברהה. רבי דוד גנז גם כתב ספר היסטוריה בשם "צמח דוד", בציוויו של המהר"ל.
כמו כן, המהר"ל דרש התחדשות לימוד התורה על ידי חזרה אל לימוד המשנה ועזיבת הפילפולים. לשם כך ציוה על תלמידו רבי יום טוב ליפמן הלר, לכתוב פירוש למדני על המשנה, הוא הספר "תוספות יום טוב".
המהר"ל גם נפגש עם קיסר גרמניה רודולף השני בזמן שהותו בפראג, ועמד בקשר עם חכמים נוצרים. על יסוד קשרים אלו נכתבו מספר ספרים שיחוסו בטעות למהר"ל על שיחותיו עם אותם כמרים.
מתהלכת באומה אגדה מופלאה על גולם שייצר המהר"ל. אין ביכולתנו להכריע בוודאות אם אכן הדברים התרחשו אם לאו. עם כל זאת, עצם קיומה של אגדה זו מורה על מרכזיות משנתו של המהר"ל מפראג, בה ישנו עדיין שימוש בשפה הסכולסטית של ימי הביניים, בכדי לבטא מסרים החולקים עליה ומפנים את הדרך לתורת הקבלה והשגרת רעיונותיה אצל ההמון.
למהר"ל מיוחסת האבהות לשתי תנועות בישראל: תורת החסידות - שהעצימה במיוחד את רעיון הביטול ואת הנוכחות הא-לוהית בכל הנמצא, ותורתו של הגר"א ובית מדרשו. שניהם מוצאים את שרשיהם במשנתו של המהר"ל.