הרב אורי שרקי
הרמב"ן
סיכום שיעור, בעריכת ר' אברהם כליפא
רבנו משה בן נחמן, כדוגמת רבנו משה בן מיימון, הינו חכם בשם משה אשר השפיע על מחשבת היהדות, על פסיקת ההלכה ועל העולם כולו לדורות רבים.
הרמב"ן, גדול המקובלים בימי הביניים, חיזק והציב במרכז את זרם תורת הקבלה, שהתחיל להתגלות בעוצמה רבה בפרובנס שבדרום צרפת בדור שאחרי הרמב"ם - במידה רבה כתגובה להתגברותה של הפילוסופיה בישראל, דרך ספר הבהיר, משנתו של הראב"ד ואביו, רבנו יצחק סגי נהור בנו של הראב"ד, רבם של רבי עזרא ורבי עזריאל שהיו רבותיו של הרמב"ן בקבלה, הנקראים באקדמיה "חוג גרונה".
מלבד גדולתו ההלכתית, המחשבתית ופרשנותו האדירה לתורה, מצטיין הרמב"ן בתור שומר הגחלת הלאומית של עם ישראל לאורך הדורות: הוא מעלה על הכתב כפסק הלכה שהתקבל אחר כך אצל כל הפוסקים, שישנה מצווה מן התורה להקים מדינה בארץ ישראל. הציונות המדינית ההרצליאנית המעשית מוצאת את שורשה התורני במשנתו של הרמב"ן שכתב בהערותיו לספר המצוות של הרמב"ם, שיש מצווה שהארץ שנתן הא-ל יתעלה לאבותינו אברהם יצחק ויעקב תהיה בידינו ולא ביד אומה אחרת ולא נניח ממנה מקום בידי האומות.
למרות שעם ישראל נמצא בגלות עמוקה ומימוש תשוקתו לרשת את ארץ אבותיו מתבצעת על ידי עליית בודדים, כפי שהרמב"ן בעצמו עשה, האומה איננה שוכחת את חובתה המדינית הפוליטית בתור הכלי המרכזי של הופעת דבר ה' בעולם. חשיבה זו אופיינית לחכמי הקבלה, שאינם מסטיקאים מנותקים מן העולם אלא חולמים על העולם כפי ראוי היה להיות, ולא רק כפי שהוא במציאות ההווה.
שלא כרבי יהודה הלוי, שעלה לארץ ישראל בשביל השלמתו האישית והתקדשותו הפרטית, הרמב"ן עולה לארץ כדי לחדש את היישוב העברי בירושלים. אכן, מאז עלייתו של הרמב"ן ירושלימה, לא פסק היישוב מלהתחזק קמעה קמעה, עד שנוצר היישוב הישן שהיווה תשתית למימוש הציונות המדינית בארץ ישראל.
במבט כללי על כל תקופת גלות אדום החשוכה, מתברר שהרמב"ן מהווה את נקודת המפנה, ממצב של פיזור האומה למצב של שיבה אל ארצה.