הרב אורי שרקי
שמואל (האמורא)
סיכום שיעור, בעריכת ר' אברהם כליפא
שמואל זכה להיקרא בשמו הפרטי ללא כל תוספת כבוד כגון רבי או רב וכדומה. אומר הרמב"ם שהכינוי של החכם בשמו הפרטי מורה על מעלתו. למרות שמצאנו דבר זה בעיקר בדורות התנאים, שמואל זכה לכך גם בתקופת האמוראים.
שמואל היה בנו של חכם גדול ושמו היה אבא בר אבא, שרגילים לכנותו: אבוה דשמואל. את השם אבא מצאנו אצל חכמים רבים באותם ימים, כגון רבי אבא, הלוא הוא רב. סימן לכך שאותו הדור היו כעין האבות של תקופת התלמוד.
שמואל נקרא גם ירחינאה, משום שעסק הרבה באסטרונומיה, נאמר בתלמוד (ברכות נח, ב): "ואמר שמואל: נהירין לי שבילי דשמייא כשבילי דנהרדעא" (ברורים לי המסלולים של הכוכבים כמו שברורים לי השבילים של העיירה שלי נהרדעא). שמואל עסק גם במידה מסויימת באסטרולוגיה (ע' דברים רבה פרק ח'), והיה גם רופאו של רבי יהודה הנשיא. אבל עיקר פרסומו היה כגדול הדיינים של בבל בימיו, עד כדי כך שאף על פי שבמחלוקת בין רב ושמואל הלכה כרב, בדיני ממונות הלכה כשמואל. מפני שעיסוקו בדיינות הלכה למעשה הפך אותו למומחה הגדול בדיני ממונות.
שמואל הוא הממשיך של התורה הבבלית הקדומה, בעומדו בראש ישיבת נהרדעא, ישיבה שהוקמה בימי יכניה מלך יהודה, לפני חרבן בית המקדש הראשון, כשהקבוצה הראשונה של "החרש והמסגר" מוגלים לבבל ומתיישבים בה.
שמואל חיבב במיוחד את תלמידו רב יהודה, והיה מכנה אותו "שיננא" - התלמיד השנון שלי. אכן ברוב אמירותיו של רב יהודה מצאנו את ההקדמה "אמר רב יהודה אמר שמואל", למרות שרב יהודה גם למד אצל רב. לאחר פטירתו של שמואל, עמד רב יהודה בראש ישיבת נהרדעא תחתיו.