הרב אורי שרקי
בן סירא
סיכום שיעור, בעריכת ר' אברהם כליפא
שמעון או ישוע בן סירא, היה מגדולי חכמי ישראל בימי הבית השני. למרות זאת, כאשר מזכירים את שמו בבית המדרש, מורגש מין היסוס בין הלומדים. הרי ספר בן סירא נמנה עם הספרים החיצונים, שעליהם נאמר במשנה (סנהדרין י, א) שהקורא בהם אין לו חלק לעולם הבא. רגילים גם להביא הגדה משונה שכנראה אינה נכונה מבחינה היסטורית, שבן סירא היה בנו של ירמיהו הנביא, שנולד על ידי סוג של הפרייה מלאכותית. כל אלו אגדות שאין ראוי להתעכב עליהם, כפי שכבר כתבו גדולים.
יש לעמוד על טיבו של בן סירא, שחכמים מתייחסים אליו בכבוד רב במספר מקומות בספרות הקודש, כגון במסכת חגיגה (יג, א): "...שכן כתוב בספר בן סירא: במופלא ממך אל תדרוש ובמכוסה ממך אל תחקור, במה שהורשית התבונן, אין לך עסק בנסתרות". הרבו חכמי הקבלה לפרק משפט ארוך זה לגורמים וללמוד ממנו את סתרי החכמה. כמו כן המשפט של רבי לויטס איש יבנה (אבות ד, ד): "מאוד מאוד הוי שפל רוח שתקוות אנוש רימה" הוא ציטוט מילה במילה מספר בן סירא. בספרו גם מצאנו דברי מוסר ודברי חכמה. יש לציין את התיאור המיוחד של יציאתו של שמעון הצדיק מקודש הקדשים ביום הכיפורים שהוא המקור לכל הפיוטים המפורסמים באומה המתארים את הכהן הגדול ביופיו היוצא מבית קדשי הקדשים, כגון "מה נהדר כהן גדול". מכאן שבן סירא נחשב לחכם גדול בין חכמי ישראל, ולא עוד אלא שדבריו קרובים להיות דברי תנ"ך: במסכת בבא קמא (צב, ב) התלמוד שואל מה מקור מימרא מסויימת השגורה בפי הבריות, ועונה: "דבר זה כתוב בתורה, שנוי בנביאים, ומשולש בכתובים ... ומשולש בכתובים, דכתיב: כל עוף למינו ישכון ובני אדם לדומה לו" פסוק זה אינו נמצא בתנ"ך אלא בספר בן סירא (פרק יג). מכאן שהיה יחס חיובי של חז"ל אל דבריו של בן סירא, ולא עוד אלא יחסו מעין קדושה מקראית לספר בן סירא: נאמר במסכת סנהדרין (ק, ב): "מילי מעלייתא דאית ביה, דרשינן להו" (דברים טובים שיש בספר זה - משמע שיש דברים שאינם טובים- אנו דורשים אותם).
מכל האמור עולה שבוודאי אין להתייחס אל בן סירא כמוקצה מחמת מיאוס חלילה וחס, וטוב ללמוד את ספר בן סירא עשר פעמים ולא את העיתון פעם אחת.
עלינו להבין לעומק את הזהרתם הגדולה של חכמים, שהקורא בספרים החצונים – והתלמוד אומר בצורה מפורשת שספר בן סירא בכללם - אין לו חלק לעולם הבא. הרי על פניו זו לכאורה סתירה, במיוחד שכאשר חכמים רוצים לברר מדוע ספר בן סירא פסול, מצטטים ממנו כמות גדולה של פסוקים, ודנים בהם אם הן כשרים או לא. בודאי שאין לומר שלאותם אמוראים, אין חלק לעולם הבא, חלילה.
אלא יש לדייק בדברי חכמים: "הקורא ב-ספרים החיצונים". לקרוא ב-ספר אצל חז"ל פירושו להתייחס אל אותו ספר כאל מקרא, כמו שנאמר במסכת ברכות (ד, ב): "אדם בא מן השדה בערב, נכנס לבית הכנסת, אם רגיל לקרות קורא, ואם רגיל לשנות שונה". קורא בתורה שבכתב, ושונה בתורה שבעל פה.
אם כן אסור לקרוא ב-ספר בן סירא, כלומר אסור להתייחס אליו כאל ספר מן התנ"ך. משום שאם בן סירא בכלל התנ"ך, הניתן ברוח הקודש, עלולים לחשוב שהתנ"ך אינו אלא במדרגת ספר בן סירא, כלומר שאינו דברי נבואה אלא דברי חכמה, וזה ענף של כפירה בתורה מן השמים. אבל בוודאי שמותר וראוי לקרוא אותו. לכן החכם הגדול והקדוש בן סירא ניצול מאותו עוון של כפירה בתורה מן השמיים.
הרי לנו דוגמא לאישיות המהווה חוליית קשר בין סיום התקופה המקראית לראשית תקופת החכמה, החכמה ללא נבואה. הרבה חכמה הרבה מוסר והרבה שמחת חיים יש ללמוד מספר בן סירא.