שמירת עיניים והיופי הנשי

י"א, כ"ד, כ"ז בניסן תשס"ז, ט"ו בטבת תשס"ח, כ"ח בתשרי תשע"ו



שאלה 1:

האם הרב יכול לתת לי עצות כיצד לשמור עיניים? והאם יש לרב ספר להמליץ לי בנושא?

תשובה 1:

על ידי הודאה לה' על שברא בעולמו את היופי הנשי. מתוך כך תבין שדווקא יקרו של היופי הזה הוא בכך שלא יוצג באופן זול לעיני כל רואה, אלא יישמר לאהבה טהורה.



שאלה 2:

הרב ענה בתשובה לשאלה איך לשמור על העיניים, שצריך להודות לקב"ה על היופי הנשי שברא ומתוך כך להבין שצריך לשמור אותו בצנעה לאהבה טהורה, איך עושים את זה בדיוק? איך מעדנים את המחשבה על היופי מבלי לערב בה סיגים של פריצות, ומתוך כך אפשר להודות ל-ה'? וחוץ מזה, הרי יופי זהו דבר חיצוני הנראה לכל, אם-כן, מדוע מיקומו הוא דוקא בחדרי חדרים?

ועוד, מה תעשה אשה נאה שמושכת תשומת לב אע"פ שלבושה צנוע? יופי הוא ברכה כנראה, ולמה יהפך לה לרועץ?

ועוד, האם אפשר לומר שמי שהוא/היא יפה מבחוץ זה מעיד על פנימיות יפה?

תשובה 2:

על ידי שמעריכים את היופי, במדת מה הוא חדל מלחתור מבעד למודע, וזה מנטרל את היצר הרע. מתוך שרואים בו יסוד אידיאלי, שלימות הבריאה, מתפתח הרצון להשתמש בו למען הזולת ולא להקטין אותו על ידי הפיכתו לכלי תשמיש לעונגו הפרטי של האדם. הפריצות הופכת להיות מאוסה כי היא הופכת בריאה נעלה למוצר שיווקי, המתעלם מהאישיות הנשית הפרטית המסתתרת מאחורי הגוף הנאה. היופי שוכן בחדרי חדרים של הנשמה, ומקרין בחוץ. בימי הקדמונים, כששרתה שכינה בעולם, היתה זהות גמורה בין הפנים לחוץ, ומאז שנסתלקה שכינה בחורבן הבית הראשון, נתבלבלו הצינורות, והיופי נבדל מהפנים. הפריצות מעמיקה ומנציחה את הפירוד הזה. הצניעות היא ביטוי להשתוקקות להשבת ההרמוניה בין הפנים לחוץ. אשה נאה אינה מושכת תשומת לב של פריצות אם היא צנועה בפנימיותה ובהליכותיה, שאז היא תתהלל על יופיה, כך שיראו שהיא יפה ובכל זאת לא תהיה מחשבת הרואים לזנות.



שאלה 3:

הרב כתב שעל ידי ההבנה הנכונה כלפי היופי מתפתח הרצון להשתמש בו למען הזולת, כיצד מיטיבים עם יופי לזולת?

ועוד, אם נאמר שהיופי מזכיר לנו את שלמות הבריאה, בריה שאינה נאה - מה טיבה?

נראה שלפי הסבר הרב, הצניעות היא מצב של "בדיעבד" שהרי מכיון שנוצר הפירוד בין הפנים והנפש, באה הצניעות. ואולי במצב המושלם לא יהיה צורך בצניעות? זו הסיבה שאדם וחוה לא היו לבושים?

כיצד הצניעות מצביעה על ההשתוקקות להשבת אותה הרמוניה?

תשובה 3:

א. השימוש ביופי למען הזולת הוא למשל על ידי שמשבחים אותו, כמו שמרקדים לפני הכלה ואומרים שהיא יפה, לא מפני ההנאה המציצנית חלילה אלא על מנת לשמח את הכלה ואת החתן. או על ידי שאדם רואה שאשתו יפה ומשום כך חפץ לשמח אותה, או הברכה על דבר נאה.

ב. יש יופי של מי שאינה יפה, כמעשה במסכת נדרים על אשה מכוערת שהיה שמה ליכלוכית, כך ששמה נאה לה.

ג. כדבריך, הבושה באה בעקבות החטא.

ד. הצניעות מביעה את המאיסה בהתגברות של המבט החיצוני על המציאות, המזנה אותנו הרחק מהחיים הפנימיים. על ידה מתפתחת ההכרה שיש מה לחפש בחיים הפנימיים, שלפי שעה חבוי עמוק בנשמה, ושעתיד להתגלות.



שאלה 4:

אני סטודנט (בוגר ישיבה) בעבודה סוציאלית, שנה ב', ומתחיל כעת טיפולים כגון ייעוץ. רציתי לברר 2 דברים:

א. חלק מההכשרה כוללת פגישות טיפוליות עם נשים (לא נערות, אך למשל נשים בגיל 40 שמתמודדות עם גירושין וכדומה). איך ניתן לשמור על העיניים בטיפול כזה ולשמור על מתח רוחני למרות טיפולים כאלה?

ב. לפי הרב, מהי דמותו של מטפל יהודי, אלו תכונות צריך שיהיו לו, ואלו ערכים עליו להדגיש בטיפול?

תשובה 4:

א. כמו רופא נשים "בעבידתיה טריד". עם כל זה, בודאי עדיפה מטפלת לנשים ומטפל לגברים אם ניתן.

ב. יראת שמים, אידיאליזם, הקשבה.



שאלה 5:

הבנתי שמעיקר הדין צריך לשמור על העיניים, והאיסור להינות בכוונה מיופייה של האישה, זה מופיע בשולחן ערוך וברמב"ם וכו'.

איך יתכן לקיים הלכה זו בימינו?

זה מעיקר הדין הרי ולא חסידות בעלמא.

מה הרב חושב על עניין זה בימינו, ואיך ניתן לנהוג זאת?

תשובה 5:

האיסור הוא להסתכל, כלומר לכוון לשם ההנאה, ולא על ראיה בעלמא, שעל זה אומר התלמוד "אי ליכא (=אם אין) דרך אחרת, אנוס הוא".



שאלה 6:

אבל אחרי שהסתכל בלי כוונה ונהנה המשך ההסתכלות שלו תהיה בכוונה להנות - לא?

תשובה 6:

לא.