מחלוקת העמידה בצפירה

מחלוקת העמידה בצפירה

ו', כ"ט בניסן תשס"ז

שאלה 1:

מה עניין המחלוקת הידועה בין הזרמים השונים לגבי עמידה בזמן הצפירה בימי הזיכרון? מהי תפיסת הרב בעניין זה? ועל מה מתבסס?

תשובה 1:

הטענה הרשמית של המתנגדים לעמידה בצפירה היא שזה מנהג גוים, והכתוב אומר "ולא תעשה כמעשיהם". הטענה הפנימית היא שהם אינם מזדהים עם הציונות ועוד פחות עם רוח הלחימה. טענת המחייבים לעמוד בצפירה, ואני בכללם, היא שאין איסור במנהג טוב של גוים, וכמבואר בשו"ת אהלי יעקב של הרב יעקב אריאל. מלבד זאת, העמידה לכבוד נפטרים היא מנהג ישראל קדום בכל פעם שעושים השכבה, והשתיקה אף היא ממנהגי האבלות, כמפורש בכתוב "וידום אהרון" וביחזקאל: "האנק דום", וכנפסק בשולחן ערוך. מלבד זאת אמרו חז"ל אל תפרוש מן הציבור.

שאלה 2:

עיינתי בתשובה שלך בעניין עמידת דום בזמן הצפירה: איך אתה פוסק שלציבור שלם (הכוונה היתה החרדים) אין רוח לחימה?! זה נראה ממש פסילה. מתוך הכירות קרובה (אני חי בישוב ציוני דתי) אני יכול לספר לך שעמידת דום בימי הזכרון הפכה להיות מנהג קדוש. היה רצוי יותר להתפלל תהילים או לקבוע לימוד לעילוי נשמתם.

תשובה 2:

אינני זוכר בדיוק את תוכן התשובה. כמדומני שהשאלה היתה אם מעבר לדיון ההלכתי יש גם גם יסוד השקפתי. כפי הנראה עניתי שלציבור החרדי יש רתיעה מצבאיות, וזה אכן נכון שההשקפה החרדית היא שאין זה ראוי לתת ערך לעניינים של צבא וגבורה של מלחמה, כי ה' הוא המושיע, ולימוד התורה טוב מכל מלחמה. אין זו פסילה, זו פשוט דעתם. לא נראה לי שאמרתי שאין אצלם רוח לחימה.

אינני רואה כל בעיה מכך שהעמידה בצפירה הפכה למנהג קדוש, אדרבה, מנהגי ישראל תורה הם. אינני חושב שטוב יותר לומר תהילים או ללמוד לעילוי נשמתם, כי לכל מנהג יש משמעות משלו שאין המנהג האחר יכול לבטא. העמידה בצפירה היא לכבוד ולא לתפילה או לימוד, שאפשר לעשות בזמן אחר. מלבד מה שיש בכך משום פרישה מהציבור.