הרמב"ם על קורבנות

הרמב"ם על קורבנות

כ"א בשבט תשס"ז

שאלה 1:

1. הרמב"ם במורה נבוכים מסביר שטעם הקרבנות הוא משום שכך היה נהוג בעולם להקריב קרבנות לעבודה זרה שלהם ובא הקב"ה והתחשב "בהרגלים" שלנו ולא מעביר אותנו למצב חדש מהר כי הטבע שלנו לא מאפשר זאת, ואינו בוחר סוג "עבודה" שונה מהנהוג בעולם. על תירוץ זה יש לי קושיא: הרי הקרבנות התחילו כבר אצל הבל וקין וזו התנהגות לגיטימית לפי הכתוב, אז למה אפשר להבין מדברי הרמב"ם שזו התנהגות לא ראויה, הרי התורה בעצמה לא גינתה את הרצון של הבל להקריב קרבן לה'?

2. וכן אם נניח שיש בכל אדם רצון טוב להכיר טובה למי שהיטיב לו בעבר, הרי לא מצינו ציווי מפורש להבל להקריב קרבן כלשהו אלא הכתוב מראה שזו היתה יוזמה אישית מצידו ואת זאת העריך האל ואף שעה למנחתו. אז למה פגשנו תכונה זו בהבל וקין ואילו באדם אביהם לא פגשנו זאת?!

תשובה 1:

1. שאלה זו כבר שאל הרמב"ן בתחילת פירושו לספר ויקרא. ההסבר האמיתי נראה לי כדעת הריטב"א בספר הזכרון שבני אדם אכן הקריבו קרבנות מפני שחשו את הסוד הכמוס שבהם, המבואר ברמב"ן שם, וגם הרמב"ם לא יחלוק על כך, ולימים עבר הרעיון גם לעובדי עבודה זרה. כך שכאשר יצאנו ממצרים, הייתה המשמעות הקיומית של הקרבנות עבור יוצאי מצרים שמכאן ואילך אנו חדלים מעבודת אלוהי מצרים, ושבים לעבודת ה', על פי סדרי הפולחן המקובלים בימיהם. גם אם לא נקבל הסברה זו, נצטרך לומר שהקרבת הקרבנות היא התנהגות צפויה אצל בני אדם מפני קרבתם הטבעית לאלילות, גם בטרם הופיעה בהסטוריה.

2. לפי התלמוד במסכת ראש השנה, גם אדם הראשון הקריב פר שבראשו קרן אחת.

שאלה 2:

כיצד ניתן להסביר על פי דעת הרמב"ם במורה נבוכים את הטעם לקרבנות בביהמ"ק השלישי (שיבנה בקרוב), הרי לדעתו כל ענייין הקרבנות שייך לתקופה מסויימת שע"ז שלטה בה (להבדיל מן הרמב"ן)?

תשובה 2:

1) לפי הרמב"ם דורו של משה הוא התבנית האידיאלית של האנושות. (הרב קוק בערפילי טוהר).
2) תמיד יש סכנה של ע"ז.
3) כתב רבי אברהם בן הרמב"ם "וכי אמר שהוא הטעם ואין בלתו?!"