שולחן ערוך מול משנה תורה

כ"ב בסיון תשע"ג

שאלה:

שאלָתי היא בהבחנה שנשמעה לא אחת בשיעורי הרב מסביב לספר הכוזרי ואולי גם בשיעורים אחרים. הבחנה זו, כפי שהבנתי אותה, מעמידה מצד אחד את חיבורי התורה הגדולים שנוצרו בארץ ישראל, כגון ספרי התנ"ך, המשנה, הזוהר והשלחן ערוך, ומן העבר השני את חיבורי התורה שנוצרו בגלות, כגון התלמוד הבבלי, ספרות השו"ת של הגאונים, פירושי הראשונים והאחרונים, ספרי הפילוסופיה היהודית ועוד. לאלה השייכים לקבוצה הראשונה מיוחסת בדברי הרב מקוריות וחשיבות מיוחדת.

מבלי לחלוק על עצם הבחנה זו ועל משמעותה שהרב מרבה להדגיש, הייתי רוצה להבין מה היא אומרת באשר לספרי ההלכה הגדולים – משנה תורה של הרמב"ם מחד, והשלחן ערוך של ר' יוסף קרוא, מאידך. מדברי הרב בנושא התרשמתי שלשיטתו יש ליצירות התורה שנוצרו בארץ ישראל איכות מיוחדת, ניכרת לעין, המדברת בעד עצמה. אכן כך הדבר בחלק מן המקרים, אבל במה מתבטאת איכות מיוחדת זו בשלחן ערוך לעומת משנה תורה? הרי שניהם קָבְצֵי הלכה גדולים, ומבחינות אחדות משנה תורה נראה כעדיף על השלוחן ערוך, כי הרי הוא מקיף יותר, מכסה את כל שטחי התורה שבע"פ ולעתים מבהיר בפנינו רקע היסטורי חשוב לתקנות חז"ל, כמו במקרה של הלכות חנוכה. במה ייגרע כבודו לעומת שלחן ערוך הארץ-ישראלי? אם כוונת הרב למשקעים מתרבות זרה (הפילוסופיה האריסטוטלית והקוסמולוגיה הפטולמאית) שנספגו בדברי הרמב"ם בספר המדע, הרי משקלם היחסי במשנה תורה נראה מועט מכדי לקבוע את אופיו של החיבור כולו.


תשובה:

משנה תורה הוא היוצא מן הכלל. הרמב"ם לא חי באוירה של גלות, כי לשיטתו לא בטלה מעולם השכינה מהמקדש.