פירוש הרמב"ן על פרשת עקב

פירוש הרמב"ן על פרשת עקב

כ"ח באב תשס"ז

שאלה:

בפרשת עקב הרמב"ן מפרש:

1. "עיני ה' אלוקיך בה" (י"א, י"ב) ויש בו סוד עמוק, כי הארץ הזאת נדרשת בכל והיא הכל, וכל הארצות מתפרנסות ממנה באמת. עכ"ל. מה הכוונה?

2. "כימי השמים על הארץ" (פס' כ"א) או הם השמים והארץ הראשונים וימי עולם, והמשכיל יבין. עכ"ל. הכוונה לעוה"ב? הכוונה לספירות התפארת והמלכות הנקראות השמים והארץ בפסוק הראשון של התורה. "כל מקום אשר תדרוך כף רגלכם בו לכם יהיה מן המדבר וגו'" (כ"ד) על דעת רבותינו הנה הם שתי הבטחות, שכל מקום שירצו לכבוש בארץ שנער וארץ אשור וזולתם יהיה שלהם, והמצוות כולן נוהגות בהם כי הכל א"י... ומכאן יצא לרבותינו המחלוקת בסוריא שקורין אותה כיבוש יחיד, והטעם כי דוד כבש אותה ברצון נפשו שלא שאל באורים ותומים ולא נמלך בסנהדרין, כי היה חייב להוריש כל שבעת הגוים בתחילה ואחרי כן אם ירצה ילך אל ארץ אחרת כאשר הבטיח השם בכאן. ומפני שלא נעשה הכיבוש ההוא כמצוות התורה אמרו מקצתם לא שמיה כיבוש במצוות כדין חו"ל..."

ובמקום אחר (כמדומני בהשגות הרמב"ן לספר המצוות מצווה ד') כתב שנעבור על מצוות עשה אם נלך ונכבוש ארץ אשור. האם הכוונה כמו כאן שמדובר כשעושים זאת לפני כיבוש א"י עצמה כמו שדוד עשה שלא "כמצוות התורה"?

תשובה:

1. הכוונה שארץ ישראל מכוונת כנגד ספירת המלכות, שלפי הקבלה כוללת את כל הספירות האחרות, ולכן נראת "כל".

2. הכוונה שמצות הכיבוש מחייבת גם את ישוב הארץ ואין די בהכרתת שבעה העממין ולעזוב את הארץ כדי להתיישב באשור.