הרב אורי שרקי
חגי תשרי ותשובה מתמדת
סיכום שיעור - עוד לא עבר את עריכת הרב
חג הסוכות - הוא החג השלישי מתוך ארבעת חגי חודש תשרי: ראש השנה, יום הכיפורים, סוכות ושמחת תורה. מטרתו של כל החודש הזה היא להשיב את האדם אל בוראו.
באופן כללי בעונה הזאת של השנה, עונת הסתיו, החיים הולכים ומתמעטים - גם החיים הגלויים, גם החיים של הצמחייה. לכן נח לו לאדם באותם הימים לחשוב על הַבְלִיּוּת העולם ואפסיותו. לא בכדי בחרה המסורת לקרוא בחג הסוכות דווקא את ספר קהלת, בו נאמר: "הבל הבלים הכל הבל" (קהלת א' ב'). התחושה הזאת של הבליות ממלאת את האדם בסתיו הרבה יותר מאשר באביב, כשהעולם צומח ופורח.
יש אופנים שונים יש חזרת האדם אל בוראו - מה שאנחנו מכנים 'תשובה מתמדת' - בכל אחד מחגי תשרי.
בראש השנה אנו חוזרים בתשובה דרך מידת אהבת ה', מתוך אהבת ה', בלי להזכיר עוונות או חטאים (עד כדי כך שאסור להתוודות ביום ראש השנה). כל התפילה כולה בראש השנה מדברת על התגדלות שמו של הקב"ה והתגלות כבודו לעיני אפסי ארץ: על קיבוץ גלויות, על תחיית המתים, על מתן תורה.
לעומת זה ביום הכיפורים אנו משלימים את התשובה דרך מידת היראה. יראת ה' ממלאה אותנו, וגם חרדת העונש והחרדה של הצורך לחזור בתשובה שלימה כדי שיתכפרו עוונותינו.
אם כן, בשני הקצוות של עשרת ימי תשובה אנו עוסקים בעבודות קיצוניות ההָפְכִיוֹת זו לזו: בראש השנה השנה - בתשובה מאהבה, וביום הכיפורים - בתשובה מיראה. בשני המקרים הדבר נעשה בעצמה נפשית רבה ביותר. החזרה בתשובה הכפולה הזו עלולה להוציא את האדם מן האיזון הנפשי הרגיל ולאבד ממנו את מתנת השמחה. לשם כך באים הימים של חג הסוכות כדי להשלים את התשובה של האדם דרך מידה שלישית - דרך תשובה מתוך השמחה של הישיבה בסוכה שבה האדם חי את קרבת ה', מעין עולם הבא.
בהלכות סוכה (שו"ע או"ח תרל"ג א'), נאמר ש"סוכה שהיא גבוהה למעלה מעשרים אמה פסולה", ושאלו רבותינו מהו המקור של ההלכה הזאת. במסכת סוכה (דף ב') נמצאו שלש דעות בעניין. הדעה הראשונה אומרת: משום שנאמר "למען ידעו דרתיכם כי בסכות הושבתי את בני ישראל" (ויקרא כ"ג-מ"ג), ועד עשרים אמה אדם יודע שהוא יושב בסוכה, אבל למעלה מעשרים אמה אין אדם יודע. הדעה השניה אומרת שהסוכה צריכה להיות לצל, שהסכך יצור צל, כפי שלמדנו מפסוק המדבר על חיי העולם הבא: "וסכה תהיה לצל יומם" (ישעיה ד' ו'), ולמעלה מעשרים אמה כבר לא הסכך הוא הנותן את הצל אלא הדפנות. הדעה השלישית אומרת שסוכה למעלה מעשרים אמה פסולה כיוון שאינה דירת ארעי. הדעה הראשונה סומכת על העבר - "למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי", השניה על העתיד - "וסוכה תהיה לצל יומם", והשלישי על ההווה - הסוכה המתארת את העולם החולף שלנו צריכה להיות ארעית.
בכל מקרה קרבת ה' מושגת ע"י התבוננות בנשגבוּת הא-לוה, הן בבחינת העבר, כפי שהיה ביציאת מצרים, הן בבחינת העתיד לבוא - לעולם הבא, והן בבחינת העולם הזה - שהוא כענן חולף.
יהי רצון שנזכה כולנו לחג שמח בבנין אריאל.