הרב אורי שרקי
תשובה ושאלת הידיעה והבחירה
סיכום השיעור - עוד לא עבר את עריכת הרב
כיצד ייתכן שכשאדם עושה תשובה, החטא שהוא עשה ברצונו הולך ונמחה לחלוטין, ולא עוד אלא שאם אדם חוזר בתשובה מאהבה, אז, כפי שאומר התלמוד (יומא פ"ב), הזדונות נהפכים לזכויות ונחשבים כמצוות?
הדברים מתקשרים לאחד היסודות העמוקים של התורה - שאלת הידיעה והבחירה. מצד אחד, שום דבר לא נעלם מהקב"ה והכל ידוע לפניו. מצד שני, יש לנו בחירה חופשית - היא באמת קיימת ובאמת מוחלטת. הדברים נראים כסתירה, אך הרמב"ם בספריו שמונה פרקים ומשנה תורה כבר פטר אותנו מלנסות לפתור שאלה זו.
הרב קוק זצ"ל מעמיק את הדברים האלה בספרו "אורות התשובה" ואומר שכשם שאנחנו יכולים לקבל את ההשקפה בדבר חוּפשוֹ של האדם, כך עלינו לקבל גם את ההשקפה השוללת את חופשו של האדם - אע"פ שהדברים סותרים את השכל האנושי, הם אינם סותרים אצל הקב"ה. מבחינת האדם, הדברים תלויים במעשיו ובהכרתו: כל עוד האדם חפץ בחטאים ומזדהה אתם, הוא מצרף אותם אליו ולכן החטאים האלה נחשבים כחטאים שלו, מצד בחירתו החופשית. מה שאין כן, בשעה שאדם נפרד ברצונו ובהכרתו מהחטא, אז מצד הידיעה הא-לוהית ('הכל בידי שמים') חטאו של האדם הופך כביכול להיות מעשה א-להי - הקב"ה לוקח עליו אחריות. כאשר המעשים, אפילו הנראים יותר גרועים שבמציאות, באים מצד רבש"ע, הם בוודאי מִתְמַתְּקִים ומקבלים משמעות והינם חלק מתיקון העולם. מכיוון שבמצב כזה הקב"ה לוקח אחריות על אותם המעשים, הוא מצרף אותם אליו, ולכן החטאים הללו מיוחסים אל רצונו ונחשבים כ'חטאים שלו'.
ניתן לומר שחזרה בתשובה היא מעבר בין הבחירה האנושית אל הידיעה הא-להית. אע"פ שהדברים האלו נראים כסותרים, למעמיקי חקר הם ייראו כדברים עמוקים ומשמחים מאד. מתוך הדברים הללו מובן גם ההבדל בין תשובה מיראה לבין תשובה מאהבה. כאשר אדם חוזר בתשובה מיראה, הוא עדיין אוהב את החטא ומחובר אליו בכל נימי נפשו ורק ירא מהתוצאות שלו. במצב כזה החטא בוודאי עדיין מיוחס לאותו אדם, אך האדם הזה פטור מהעונש ומעשיו נחשבים כשגגה. מה שאין כן בשעה שאדם חוזר בתשובה מאהבה, הוא מזדהה עם הטוב - לכן במצב כזה החטא כבר איננו שלו והופך להיות מעשה המשובץ בהנהגה הא-להית ונחשב לאותו אדם כזכויות.
יהי רצון שנחזור כולנו בתשובה שלימה - תשובה מאהבה, ויהפכו כל שגגותינו וכל זדונותינו לזכויות גמורות.