הרב אורי שרקי

לנבוכי הדור - פרק ו' - נבואה, תחיית המתים

סיכום שיעור 5 מסדרת השיעורים תשע"ט - עוד לא עבר את עריכת הרב




פרק ו'

"הנבואה צריכה שתובן בלא שינוי מצד הבורא ית' בין קודם הנבואה ואחריה, אל שעת הנבואה, כי אינה כי אם הכשר שכלי ומצורפת עמו שלמות הכח המדמה".

אנחנו, בני האדם, נתונים בתוך הזמן וקולטים את פעולותיו של הקב"ה (ובפרט, הניסים) במסגרת הזמן. אולם, הקב"ה עצמו הוא מעל הזמן ולכן אצלו אין שינוי בזמן - הוא נצח, הוא רואה את כל הזמנים בבת אחת.

הרב קוק אומר כאן דבר חריף ביותר: לנצחיות של הקב"ה יש השלכות לגבי הנבואה. מתן נבואה כזו או אחרת לאדם כזה או אחר אינו תוצאה של שינוי רצונו של הקב"ה במסגרת הזמן (כמו שהנוצרים אומרים). הקב"ה רואה את כל הזמנים ביחד: גם לפני הנבואה וגם אחרי הנבואה. ההבחנה בין "לפני הנבואה" ו"אחרי הנבואה" היא רק אצל בני האדם, כי אנחנו נמצאים בתוך הזמן. בצורתה העליונה, הנבואה מהווה שינוי בנביא עצמו - ולא בקב"ה. הנביא משיג אמיתות א-לוהיות עליונות על ידי החיבור שבין הכוח השכלי לבין הכוח המדמה שלו.

משל לשלושה אופנים לראות סרט קולנוע (מהתקופה בה סרט קולנוע היה מודפס על סרט פלסטי):

  1. מעבירים לפני הצופה את הסרט תמונה אחרי תמונה, מהתמונה הראשונה עד האחרונה (באופן מהיר כדי שאצל הצופה תיווצר תחושה של תנועה).
  2. הצופה רואה את הסרט באותה צורה, אך בסדר הפוך, מהתמונה האחרונה עד התמונה הראשונה.
  3. פורשים את הסרט כולו, את כל הסצנות ביחד, בפני הצופה והוא רואה את הכל בבת אחת ממרחק מספיק גדול. בצפייה כזו נראה כאילו אין זמן בסרט.

האופן השלישי זה האופן בו הקב"ה רואה את העולם. אצלו אין מושגים לפני ואחרי. זה קשור לשאלת הידיעה והבחירה המפורסמת: איך הבחירה שלנו מסתדרת עם הידיעה הא-לוהית של מעשי כל הדורות.

"וכשתשתלם גם כן על ידי מופתים מוחשים, היא יסוד נאמן לבנות גם עליו חקי ההישרה הפרטית והכללית".

לפעמים נבואה באה עם מופתים על מנת להוכיח שדברי הנביא הם אמת.

"סדר ההשתלמות שאינו נפסק מחייב שאושר האדם יגדל וישתלם ביותר בהשתלמותו, וההשתלמות צריכה שתהיה בכל חלקיו, באושר החיים הגשמיים ואושר החיים הרוחניים, בדעת והדרכה ישרה בצדק ובמשור".

ההצלחה של האדם חייבת להיות בכל המישורים של החיים: ברוח, בחומר ובמוסר.

"אין רחוק מלצייר שתבוא התפתחות כזאת, שעל ידי ההשוואה של השתלמות החכמה האנושית ביחד עם הקדושה המוסרית היותר רוממה, שתמצא עצה גם כן לנצחיות החיים..."

הרב מסביר בספרו "אורות הקודש" (חלק ב') שהמוות הוא מום ביצירה, ולכן אנו צריכים לפעול על מנת לבטלו, כמו שאנו פועלים על מנת לבטל את הרשע, את המחלות ואת העוני.

גם הפילוסוף הנרי ברגסון, שחי באותה התקופה כמו הרב קוק, אמר דברים דומים. גם הוא התבונן בהתפתחות, בעקבות דרווין, ספנסר, לאמארק ודומיהם, והגיע למסקנה שהעולם מתפתח כתוצאה של זרם של חיים שהולך ופורץ. הוא קרא לזרם הזה "הדחף החיובי". לדעתו, הזרם הזה יביא, בבוא הזמן, לניצחון על המוות.

הרב קוק לא קרא את דברי ברגסון. היה יהודי אחד, דוקטור אהרון קמינקה, שכתב מאמר בעיתון על דמיון בין מחשבותיו של הרב קוק לבין רעיונותיו של הנרי ברגסון. הרב קוק כתב אליו, ש-

  • הוא, הרב קוק, שמח לראות שיש התאמה בין ההגיונות שלו לבין ההגיונות של חכמי האומות (ברגסון, אומנם, היה יהודי, אבל לא פעל בתור יהודי).
  • כל מה שהוא, הרב קוק, אומר בא לא מאוהלי יפת, אלא מאוהלי שם.

"...ובהיותה, תעבור עוד גם כן להיות משא נפש לשוב ולהחיות גם כן מתי עולם".

תחיית המתים יכולה להיות פרויקט אנושי - כלומר, אולי לא הקב"ה יוציא אנשים מקברם ויהפוך אותם לחיים בעצמו, אלא שהוא יגרום לבני אדם להצליח בהתפתחות מדעית ולעשות את זה בעצמם. היום (בעקבות ההתפתחויות האחרונות במחקר הגנטי) אנחנו רואים סימנים שאולי בעתיד זה יהיה אפשרי.

"וכן נראה מדברי חז"ל, שיעוד תחיית המתים יבא על ידי שלמי בני אדם, אלא, שאין לצייר בזמן היותר מאושר שלימות של חכמה בלא שאיפה מוסרית היותר נשגבה, וחכם גדול וצדיק תמים הוא יכשר להיות עולה במעלה של תחיית המתים. ואמרו: עתידים צדיקים שיחיו את המתים".

על מנת להחיות את המתים צריך לא רק כישרון טכני מעשי אלא גם מעלה מוסרית עליונה על מנת להגיע לגובה הרוחני של מעשה תחיית המתים. לכן מי שצריך להחיות את המתים זה דווקא הצדיקים.

הרב קוק אומר פה שאפשר לעשות רציונליזציה אפילו מתחיית המתים. הרב קוק הולך בדרך הזאת כי הוא רוצה להראות שיסודות האמונה אינם תלויים בנתונים חיצוניים לה. לפי הרב קוק, האמונה והמדע הם עולמות שונים, ולכן אף שיטה מדעית או תגלית מדעית חדשה לא יכולה לסתור את האמונה. לא עוד, אלא שאפשר להשתמש בשיטות והתגליות המדעיות החדשות כדי להרחיב את מרחב האמונה - גם כשזה נוגע לכל עקרי האמונה. כשמדברים על סתירה בין המדע לבין העקרון של תורה מן השמיים בדרך כלל לא מבינים מה זה תורה ומה זה שמיים. רק אחרי ששני המושגים יובררו היטב, אפשר לדבר על מה זה תורה מן השמים (הרב קוק אומר את זה ב"אורות האמונה", עמ' 48).