הרב אורי שרקי
בין המיצרים - תוכחה ואהבה
(על פרק ב' של ספר ירמיהו, ההפטרה של פרשת מסעי)
תמוז תשע"ד
"כִּי עִבְרוּ אִיֵּי כִתִּיִּים וּרְאוּ, וְקֵדָר שִׁלְחוּ וְהִתְבּוֹנְנוּ מְאֹד; וּרְאוּ, הֵן הָיְתָה כָּזֹאת? הַהֵימִיר גּוֹי אֱלֹהִים - וְהֵמָּה לֹא אֱלֹהִים – וְעַמִּי, הֵמִיר כְּבוֹדוֹ בְּלוֹא יוֹעִיל!" (ירמיה ב, י-יא). תוכחת הנביא שבהפטרתנו מגלה את האופן שבו מעצבים בני אדם את דתותיהם. התלמוד מבאר שקדרים – יושבי המדבר – עובדים למים, והכתיים – יושבי האיים – עובדים לאש. ואף על פי שהמים מכבים את האש (ושהאש מאדה את המים) לא המירו את אלוהיהם, ואילו ישראל עזבו א-לוהי אמת. המהר"ל (נצח ישראל פ"ב) מסביר שכל אומה בוחרת לאלוהות את "אשר היא מדמה שהוא לחלקה". במקרה של הקדרים והכתיים העניין ברור: כל אחד מעריץ את מה שאין לו. אם אנו מתעלים מעל הרגשות הראשוניים של צרכים חומריים מיידיים, אנו יכולים להבחין שכך הוא בתחום הנפש: בני אדום-רומא, שנטייתם הטבעית היא שפיכות הדמים, כאמור "על חרבך תחיה", מעריצים את האהבה והחמלה עד כדי זיהוי האלוהות עם האהבה, ואימצו את הנצרות שאינה מכירה ערך מוחלט מלבד האהבה, ואפילו מפקיעה את הצדק מתחום המוסר. בני ישמעאל, הנוטים לגזל ועריות, המבטלים את הגבולות, מקבלים על עצמם דת של מידת הדין, המחמירה בדיני הצניעות והכורתת את ידי הגנבים. הרב יהודה אשכנזי זצ"ל הוסיף על כך שאנו מוכרחים להמשיך את ההתבוננות גם כלפי עם ישראל: אם נבחרנו כדי לקבל תורה שתוכנה המרכזי הוא האחדות, זה סימן לכך שתכונתו הבסיסית של היצר הרע הקולקטיבי שלנו היא המחלוקת. הנטיה לפירודים היא זו שהיתה בעוכרינו מראשיתנו עד היום הזה. על כך עלינו לשוב בתשובה שלימה ולהרבות באהבת חינם במקום שבו הרבינו בשנאת חינם. ימינו אלה, בהם מתמודד עם ישראל עם אויבים אכזריים, הינם הזדמנות לחזק את תחושות הסולידריות בתוכנו, ללכד את הלבבות ולהוסיף אהבה.