הרב אורי שרקי
תרומה - עורות תחשים
אדר תשפ"ג
עד היום הזה, זיהויו של התחש המופיע לראשונה בפרשתנו, שנוי במחלוקת. עור התחש שימש במשכן בתור ציפוי חיצוני המגן מפגעי המדבר. אם נשכיל לראות במשכן גוף חי, כתבנית גוף האדם, שבו שורה הנשמה הישראלית, השכינה, עולה בידינו שעור התחש מקביל לעורו של האדם. העור הוא החלק בגוף המפרנס את הקשר בין האדם והעולם החיצון. הראי"ה קוק זצ"ל (עין איה על שבת ב, עו-פח) דולה מהסוגיה התלמודית (שבת כח, ב) העוסקת בעניינו של התחש, מחשבות עמוקות החודרות עד התהום של הבנת התהליכים ההיסטוריים של הופעת הדתות באנושות, הבאה לעולם מכוח השראת השכינה בישראל.
הקשר האמוני בין ישראל לעמים בא לידי ביטוי גם על ידי הדתות שהקימו הפורשים מכלל ישראל, כשהם השתמשו בתכנים שמקורם בקודש, ועירבו אותם בכלים אליליים, על מנת להנהיג את העמים מתוך הארת התנ"ך. הרב מקביל את הנסיונות האלה לעור התחש, הפונה מהקודש אל החוץ. ידוע שמעמדה של הנצרות שנוי במחלוקת הלכתית, בין הרמב"ם, הפוסק שהיא עבודה זרה, לבין רבינו תם, שמשתמע מדבריו שאין אסור "שיתוף" לאומות העולם, וכמחלוקת השולחן ערוך והרמ"א בעניין. גם הרמב"ם, הפוסל לחלוטין את הנצרות להלכה, מבאר בהלכות מלכים (פרק יא) שהקב"ה משתמש בנצרות בתור כלי לקידום העולם לקראת ההקשבה לדבר ה' באחרית הימים. על מהלכים כאלה נאמר "לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי". לפי הרב זצ"ל המחלוקת הזאת משתקפת כבר מתוך דברי הגמרא: "ולא הכריעו בו חכמים אם חיה הוא אם מין בהמה הוא". סתם חיה אינה בתחום אחריותו של האדם, היא מתהלכת בחופשיות בעולמו של הקב"ה. לפי הצד הזה, אין לנו מה להיטפל אל הנצרות ולבקש לה הכשר, כי אם להשאיר את העניין בידי ההשגחה העליונה. אך אם מין בהמה הוא, בעל החיים המצוי בחוגו של האדם, יש מקום להתעניין בתוכן הדתי של אומות העולם, על מנת לזכך אותו באופן פעיל כדי לנקות אותו מסיגיו. הרעיון הזה מובא גם באגרות הרב (אגרת תתעא): "ובמשך איזה תקופה הלא מוכרחת תהיה תנועה דתית מהפכנית לצאת מכחן של ישראל, לטהר ולצרף את כל סיגי האליליות, והחמרנות הגסה, המסובכים ברוחות העמים והדתות השונות, למען צרף את כל מערכי רוח האדם". מסקנת הדברים בדברי הרב היא: "דברים כאלה הכלליים וגבוהים, הם מכבשי דרחמנא שאי אפשר לחכמים להכריע בזה".