הרב אורי שרקי
ברכת "יוצר אור"
(הברכה הראשונה לפני קריאת שמע)
הברכה הראשונה בברכות קריאת שמע - 'יוצר המאורות', פותחת במילים 'יוצר אור ובורא חושך עושה שלום ובורא את הכל'.
בברכה זו, אנו מתאחדים עם האור הא-להי השרוי בבריאה בכללה - בבריאה הטבעית. אין אנחנו עסוקים כלל בעולמו של האדם ובעולמם של ישראל, אלא אנו עוסקים בהתגלות הא-להית דרך חוקים. הן חוקי הטבע, והן החוקים הרוחניים, כגון עולמם של המלאכים, וכן גם חוקי הקיבוצים האנושיים - המלחמות שעליהם אנו אומרים בברכה הזאת שה' הוא 'בעל מלחמות, זורע צדקות'.
החוק הראשון שאנו מזכירים הוא - חוק הבריאה הכולל. הקב"ה, הוא 'יוצר אור ובורא חושך, עושה שלום ובורא את הכל'. ברכה זו נתקנה על יסוד דברי הנביא ישעיהו: 'יוצר אור ובורא חשך עשה שלום ובורא רע, אני ה' עשה כל אלה'. פסוק זה בישעיהו נאמר כנגד 'דעת השניות' - אותם עובדי עבודה זרה, שסברו שהעולם מנוהל, חס וחלילה, ע"י שני אלים, אל אחד טוב, ואל אחד רע.
הצורך שלנו, המייחדים את ה' להזכיר שהקב"ה גם יוצר אור וגם בורא חושך, גם עושה שלום וגם בורא את הרע הוא מפני שבעולם החוויתי שלנו כבני האדם, בחוויה הקיומית שלנו, אנו הרבה פעמים נפגשים במתח הזה, הקיים בין ערך הטוב לערך הרע. לא תמיד אנו יכולים לראות מתוך מרירות החיים שיוצר אחד מנהל את כל החיים, שגם כאשר יש רע בעולם, כשהרע משתולל והרשעים נושאים ראש, יד ההשגחה העליונה מנהלת את הכל. לכן נח לנו לפעמים להתייאש, ולחשוב כביכול, שריבונו של עולם איננו שם לב לרע המשתולל בבריאה. על כן גם אנו זקוקים לתזכורת הזו של 'יוצר אור ובורא חושך' - דוקא במעבר מן הלילה החשוך אל הבוקר המאיר.
בברכה הזו אנו מזכירים גם, שהקב"ה הוא 'הא-ל המרומם לבדו מאז, המשובח, מפואר ומתנשא מימות עולם'. פירש רבינו ר' אברהם בן הגר"א, ששלושת הביטויים האלה מתארים, שלשה אופני שבח של בני אדם לרבש"ע: הוא משובח - על ידי הצדיקים, מפואר - על ידי הבינוניים, ומתנשא - ע"י הרשעים. הכיצד? משובח - פירושו נסתר: 'משביח שאון ימים שאון גליהם' פירושו עוצר שאון גלים. הצדיקים יודעים שאין לתאר את הקב"ה בשום מילה, ועדיפה השתיקה שנאמר: 'לך דֻמִיָה תְהִלָה' וזאת המשמעות שהקב"ה משובח ע"י הצדיקים שאינם מזכירים שום מילה של פאר. מה שאין כן הבינוניים - רוב המון העם, זקוקים לביטויי הערצה. לכן הם מפארים את הקב"ה. ואילו הרשעים שאינם מעוניינים לשבח את ה' ולפאר אותו, על כל פנים, כאשר נעשה בהם דין, גם אז הקב"ה מתנשא על ידם - על ידי הדין שעושה בהם. נמצאת שמלכותו שלימה 'ומלכותו בכל משלה'.
לאחר העיסוק ביחס בין ריבונו של עולם לבין ברואיו החומריים, אנו ניגשים לעסוק בעולם המכונה בברכה 'עולמם של המלאכים'. הקב"ה 'יוצר משרתים, אשר משרתיו כולם עומדים ברום עולם'. גם שם ישנה חוקיות טבעית. ולכן אחרי שאנו מתארים את הדרת המאורות וחוקיותם - השמש, הירח והכוכבים, אנו עולים אל מעלה יותר רמה, החוקיות של העולם הרוחני - של אישיותיהם של המלאכים.
כאן אנו נפגשים במתח הקיים באותו עולם רוחני. שבו האופנים אומרים: 'ברוך כבוד ה' ממקומו', והשרפים אומרים: 'קדוש, קדוש, קדוש ה' צבא-ות, מלוא כל הארץ כבודו'. ישנן שתי תפיסות מתנגדות בעולם הרוחני, זו הרואה את הקב"ה כקרוב אלינו - והיא הבאה לידי ביטוי באמירה 'ברוך כבוד ה' ממקומו' - ריבונו של עולם כבודו שוכן בעולם הזה. ואילו השרפים דווקא הם מודעים לחוסר האפשרות לדעת את ה', הם אומרים 'קדוש' - כלומר נבדל 'קדוש, קדוש ' עד בלי די, עד אין סוף - ריבונו של עולם רחוק מן התפיסה של הנברא.
מאבק זה, מתח זה, שיש בין שתי ההכרות, בין ההכרה שהקב"ה קרוב אלינו, לבין ההכרה שהקב"ה רחוק מאתנו, היא יוצרת את 'שירת המלאכים'. אלא שכל מלאך, יודע שתפיסתו אינה אלא חלק מן האמת, על כן 'נותנים רשות זה לזה, להקדיש ליוצרם בנחת רוח'. כי 'כולם אהובים' - כל התפיסות האלה הן אהובות, 'כולם ברורים כולם גבורים' - כי כולם חלקים הם של אותה האמת הגדולה האומרת: קדוש וברוך. אלא שאין ביכולתם של המלאכים שהינם אישיות אחידה ושלמה, לבטא יותר מאמת אחת.
האדם היודע להתפלל, מסוגל להתעלות מעל מדרגת המלאכים ולהכיר את הקב"ה, גם כ 'קדוש' וגם כ 'ברוך'. וכך אנו בתפיסתנו, משלבים את הנבדלות המוחלטת של הבורא, בחינת 'קדוש קדוש קדוש' עם עובדת היותו שוכן בקרבנו, בחינת 'ברוך כבוד ה' ממקומו'.