הרב אורי שרקי
מבוא לתורה שבעל פה - המשך תקופת הסבוראים תחילת הגאונים
סיכום שיעור (מכון מאיר, תשס"ח) - עוד לא עבר את עריכת הרב
סיום כתיבת המשנה וחתימת התלמוד
תקופת הסבוראים היא תקופה עלומה קצת, תקופה עם הרבה מאוד חורים מבחינת הידיעות ההיסטוריות. תקופה זו באה מיד אחרי התלמוד. חתימת התלמוד - שנת 500, ולאחר מכן נפתחת תקופה של שקיעה. שקיעה מסיבות פוליטיות. הייתה אז רדיפה גדולה של הפרסים נגד כל הדתות שלא היו הדתות הפרסיות, ובמיוחד נגד הדת היהודית ונגד היהודים בפרס ובבבל. באותו זמן גם בארץ ישראל המצב לא מזהיר, שהרי השלטון הביזנטי בארץ רודף את היהדות בדרכים שלו. אמנם לא מדובר על רדיפה באותה עוצמה כמו בבבל, אבל גם בארץ ישראל המצב קשה: בוטלה הנשיאות, בוטלה הסנהדרין, נסגרו בתי כנסיות. החיים בארץ הולכים ושוקעים גם מהבחינה התורנית וגם מהבחינה הלאומית.
בעולם בכלל, מחוץ לאימפריה הביזנטית ומחוץ לאימפריה הפרסית, זאת הייתה התקופה של החרבת האימפריה הרומית, כאשר החרבתה שמה קץ למה שמכונה "התרבות העתיקה" ו"העולם העתיק". עם החרבתה החלו ימי הביניים, כאשר תקופה זו נחשבת לתקופת "ימי הביניים החשוכים", תקופה בה נעדרת החוכמה מבני האדם, והאלימות היא זו ששולטת.
עם כל זה, חכמי ישראל אינם שובתים. העם היהודי ממשיך. אמנם לא מהבחינה הפוליטית, שכן מבחינה זו המצב היה קשה מאוד, אחת התקופות הגרועות בהיסטוריה מבחינה זו, אבל מהבחינה התורנית יש פריחה עצומה. זאת התקופה של העריכה הסופית של התלמוד, תקופה של כתיבת מדרשים רבים (שיר השירים רבה, חלק מבראשית רבה, ועוד). כמו כן זוהי התקופה של תחילת הפיוט. הפיוט הוא הצורה הקדומה של השירה העברית. המילה "פיוט" באה מהמילה היוונית "פואטיקה", שירה. נכתבים אז הפיוטים המפורסמים של רבי אליעזר הקלירי, של פנחס, ורבים נוספים. יש פיוטים עתיקים מאוד שנכתבו בתקופה זו ונשתמרו בעיקר במסורת האשכנזית. מקורה של שירת הפיוט בארץ ישראל - בינזטיון, דרום איטליה, ואחר כך גם אשכנז וצרפת. בתקופה הזאת, כנראה, נכתבת גם מסכת סופרים, אשר מודפסת כיום בסוף מסכת עדויות, ובה עדויות עתיקות רבות על מנהגים וכדומה.
באותו זמן בארץ ישראל מתחדשת ישיבה חדשה, ישיבת "גאוני ארץ ישראל", אותה הקים הבן של ראש הגולה, מר זוטרא בן מר זוטרא, שברח מבבל לארץ. הישיבה פעלה עד הכיבוש הצלבני, במשך כ-600 שנה.
תקופת הסבוראים היא משנת 500 ועד 650, כ-150 שנה.
שאלה: למה קוראים להם סבוראים?
תשובה: לא לגמרי ברור. יש אומרים מלשון "הסברה" - הם הסבירו את התלמוד, נתנו לו פנים חדשות. לפעמים קוראים להם גם "רבנן תבתר תלמודה" - חכמנו שאחרי התלמוד.
החל משנת 650, האיסלאם כובש את העולם. כל מה שנשאר מהזמן העתיק (=החלוקה לשתי אימפריות - רומית ופרסית) מתבטל. תוך מספר שנים הערבים כובשים את פרס, בבל, ארץ ישראל, סוריה, מצרים, צפון אפריקה, ספרד, ושולטים מהאוקיינוס האטלנטי ועד סין.
מבחינת היהודים יוצא ש90% מהעם היהודי נמצא תחת אותו שלטון - השלטון הערבי, והחלוקה העתיקה בין בבל לארץ ישראל מתבטלת כאשר שתי המדינות תחת אותו שלטון. דבר נוסף, הערבים נטו חסד ליהודים, לפחות בהתחלה. ליהודים חזרה המלכות, תחת שלטון הערבים, כאשר לראש הגולה היו סמכויות נרחבות על היהודים (מיסוי, ענישה, משטרה) - מעין מלך. הרמב"ם פוסק להלכה ש"ראשי גלויות שבבל, במקום מלך הם עומדים", ולכן צריך להישמע להם כמו למלך. כך נוצר מצב מוזר שכמעט לכל היהודים בעולם היה מלך, רק שהמלך הזה היה תחת שלטון של גויים, ממונה על ידי הגויים. ראש הגולה שלט על יהודי העולם כולו. במצב הזה, התנאים לפריחה רוחנית התחדשו. שתי הישיבות הגדולות, סורא ופומפדיתא, חידשו את פעילותן והתחילו לשקם את העם היהודי.
יש לציין שגם מהתקופה הראשונה של הגאונים אין לנו הרבה ספרות. במאה השנים הראשונות של התקופה כמעט לא היו חיבורים. מדוע? בגלל שבבבל המשיכו לחיות את חיי התלמוד, דיברו ארמית של הגמרא, חיו את אותה צורת חיים, ולא עלה צורך לכתוב פירושים על התלמוד.
בסביבות שנת 750 חל שינוי. פתאום הגאונים כותבים ספרים. מה קורה בעולם בתקופה זו? מתחלף השלטון עומיה לבית עבס. בית עבס העביר את עיר הבירה לבגדד (קודם עיר הבירה הייתה דמשק). שינוי זה הוביל לכך שיהודי בבל הופכים להיות במרכז הזירה, קרובים לשלטון. בנוסף, באותם הימים ישיבות סורא ופומפידיתא עוברות שתיהן לבגדד. כך יוצא שהגאונים משתי הישיבות קרובים זה לזה, וקרובים לשלטון. בגדד הופכת להיות הבירה של העם היהודי. מאותה תקופה ההשפעה של הגאונים על העולם היהודי מתעצמת. הגאונים טוענים (ובצדק) שההוראות שלהם מחייבות את כל העם היהודי, ונעשית חלופת מכתבים עצומה של שאלות ותשובות אל הגאונים ובחזרה. אז מתחילים גם ספרים להיות נחוצים, כי היהודים הרחוקים לא תמיד יודעים על מה מדובר.
הראשון שכותב ספר הוא רבי אחא משבחא הנקרא גם רב אחאי גאון. הוא יוצא מסורא לארץ ישראל, וכותב ספר בארמית בבלית - "ספר השאילתות", ספר הלכה המסודר לפי פרשיות התורה.
שאלה: על פי איזה מדד קראו לרב "גאון"?
תשובה: גאון הוא כינוי שניתן לראש ישיבת סורא, ראש ישיבת פומפדיתא, וראש ישיבת ארץ ישראל. "גאון" – זה קיצור של "ראש ישיבת גאון יעקב". יש אומרים שגאון זה בגימטריה 60, כנגד 60 מסכתות שהוא יודע.
שאלה: מי היה נותן את התואר גאון ועל סמך מה?
תשובה: בני הישיבה וראש הגולה, ובהסכמת החליף וראש הישיבה השנייה. זה פחות או יותר היה הסדר של המינוי.
שאלה: מה התוקף של ספרי הגאונים?
תשובה: בעקרון, הרמב"ם אומר שאין דבר בעולם שמחייב, אם הוא סותר את התלמוד. אנחנו פוסקים כך, אך עם זהירות מסוימת, משום שאנחנו מניחים שהגאונים ידעו ללמוד את התלמוד יותר טוב מאיתנו, לאו דווקא בגלל שהיו חכמים מאתנו, אלא בגלל שהיו קרובים יותר לאווירה של תקופת התלמוד, והם אלה שהעבירו את המסורות של תקופה זו, ולכן אנו נראה את דבריהם של הגאונים כמחייבים יותר, וניתן להם עדיפות מסוימת על פני דברים של חכמים מתקופות מאוחרות יותר, כמו הראשונים והאחרונים.