מוסר המלחמה

הרב אורי שרקי

מוסר המלחמה

מתורתו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל

"מעייני הישועה", ח' באלול תשס"ב

דורנו, העסוק הרבה במלחמות ה' של כיבוש הארץ ועזרת ישראל מיד צר, מבקש לדעת את דבר ה' - זו הלכה - בהכוונת מלחמותיו. אכן המלחמה הינו המעשה האכזרי ביותר שמחוללים בני אדם, ובודאי מעשה זה קשה על עם ישראל, רחמנים בני רחמנים לעשותו. אבל בעולם ברברי, אין זה משורת המוסר שלא להילחם, כי אז לא נוכל למלא את היעוד של דעת ה' בעולמו:

"וענייני המלחמות, אי אפשר היה כלל, בשעה שהשכנים כולם היו זאבי ערב ממש, שרק ישראל לא ילחם, שאז היו מתקבצים ומכלים ח"ו את שאריתם." (אגרות ראיה א, עמ' ק).

ולא עוד אלא שאכזריותה של המלחמה משמשת אף היא למטרה של עילוי העולם:

"ואדרבא היה מוכרח מאד גם להפיל פחד על הפראים גם ע"י הנהגות אכזריות, רק עם ציפיה להביא את האנושיות למה שהיא צריכה להיות, אבל לא לדחוק את השעה." (שם)

שמא נאמר שראוי לנהוג במדת חסידות ולא למלא את חובת המלחמה עד תומה:

"ודע שבהלכות הציבור לא החמירה תורה כלל לדחוק את רוח העם לחסידות, מפני שאז הייתה החסידות הכללית נעשית דרך קבע וחובה, ותכלית התורה היא שתקבע הערה השכלית בכח אהבה ונדבה. וזהו יסוד שיש בדין תורה ביחס לסדרי המלחמות, ועזיבת האלילים היא נאותה לתעודת ישראל הכוללת." (שם)

ועדיין אנו צריכים למודעי:

"ומובן שמ"מ היה הדבר מסור לבית דין לראות מצב המוסר של העבודה זרה ההיא, ולא היו כל העניינים שוים, ובעוה"ר לא נתפרשו לנו הדברים לפרטיהם, ממיעוט השימוש המעשי מאז אבדנו חוסננו הלאומי, עד אשר ישיב לנו השי"ת עטרת תפארתנו במהרה בימינו." (שם)

וכהערה כוללת לעומת המוסר הנוצרי התובע שלא לשנוא את הרשע ולא להילחם ברשעים יעמדו מול עינינו דברי הרב:

"הנצרות חפצה באמת למחוק את מדת השנאה, הממוסכת בתוך הארג של האור האלוהי אשר לישראל, אבל הלא ידענו, כי יותר מכל מערכה של שנאה שפכה היא דמים והרבתה משטמה בגלל מחיקת השנאה. ולא עוד אלא שבקפיצתה למהר את הקץ של מחיקת השנאה אל הרשעה ונושאיה לפני זמנה, כל זמן שלא כלה עדיין המקץ, נתקה בזה את אור האמונה האלוהית, מכל סדרי החיים החברתיים, והעמים החוסים בצלה הוכרחו להתגדר בתכונות אליליות במערכי לבם ובדרכי חייהם הכלליים." (מאמרי הראיה 504-508).