הרב אורי שרקי
בין קבלה לפילוסופיה - עיגולים ויושר
סיכום שיעור מתוך הסדרה "בין קבלה לפילוסופיה" בערוץ אורות
בעריכת ר' אברהם כליפא
מצאנו אצל חכמי הקבלה מספר ציורים המציירים לפנינו את סדרן של הספירות הא-לוהיות. אין ספק שציורים אלו אינם אלא משל, מכל מקום יש בהם משמעות שעלינו לברר.
עשר הספירות נאצלות אחת על גבי השנייה, כאשר הכתר היא הספירה העליונה והמלכות, האחרונה. יש לשאול מה הוא דרך הפעולה שלהן? יש שציירו זאת ב"קו", כתר למעלה מחכמה, שלמעלה מבינה וכו'. יש גם מן הקדמונים שציירו אותן בדמות אדם, כשהראש כולל בתוכו כתר חכמה ובינה, יד ימין ושמאל - חסד וגבורה, אמצע הגוף תפארת, שתי הרגליים – נצח והוד, הברית היא יסוד, ועטרת היסוד או לפעמים בת-הזוג - למלכות. זהו סדר אחר, הבנוי משלושה קווים: קו ימין, קו שמאל וקו אמצעי.
כמו כן מצאנו ציורים נוספים, של עיגולים קונצנטריים שווי מרכז, כשהעיגול הכולל הגדול הוא הכתר, כביכול קרוב לאינסוף, ואחריו עיגול פנימי יותר של חכמה, של בינה, של חסד וכו'. העיגול האחרון הפנימי ביותר, המלכות, שבתוכו נמצאים העולמות.
האם יש מחלוקת בין הציורים השונים, ואם כן, האם ניתן ליישבה. האר"י ז"ל חידש שכל הציורים הללו נכונים, אלא שמדובר במדרגות שונות של הופעה. הנסתר והעליון שביניהם הוא ציור העיגולים, דהיינו שהגילוי הראשון של האינסוף הוא כשהספירות אחת בתוך השנייה. פירוש הדבר הוא שהקרבה איננה מדורגת, הכל קרוב אל האינסוף, ללא מגמה. יש אמנם מדרגות של קרבה כלפי המרכז, אך בתוך כל ספירה וספירה, אין עליון ותחתון, הכל עגול. ניתן לומר שזה השורש של הטבע, שהרי הטבע פועל בצורה מעגלית, ללא סולם ערכים, ללא עליון ותחתון, ללא טוב ורע.
לעומת זה, עולם היושר, המופיע בצורת קו אחד או בצורת שלושה קווים – חסד דין ורחמים – שניתן לראותו כעולם המוסרי שפורץ כביכול לתוך עולם העיגולים. על זה קיימים דיונים ארוכים בשער עיגולים ויושר בספר עץ חיים. עיקר תורת הזהר ועיקר מה שחכמי הקבלה לומדים הוא על עולם היושר, מפני שזה העולם שבו אנחנו יכולים לפעול במסגרת המאמצים המוסריים, המצוותים, והקדושתיים שלנו. יחד עם זאת, יש לנו משימה סמויה קשה יותר של העלאת עולם העיגולים. לפעמים הטבע מתקומם ודורש גם הוא את השייכות שלו בקדושה. ניתן לומר שבאחרית הימים, כש"חוצפא יסגא", כשיש זרמים רוחניים קשים מאוד שמתפרצים ולפעמים גם נראים לכאורה מנוגדים לקדושה, זו מעין דפיקת דלת של עולם העיגולים, שדורש גם הוא את ההשתתפות שלו בעולם הקדושה, דרך המיזוג בין היושר לבין העיגולים.
אפשר גם לראות באדם הופעה מיוחדת של חיבור מופלא בין העיגולים לבין היושר: כשילד קטן נולד, כולם שמחים. נשאלת השאלה, מדוע? הרי אין כאן לכאורה כל חידוש: אם מצד הנשמה, היא כבר היתה בעליונים, אם מצד הגוף הוא כבר היה בבטן אימו. אלא מה שהתחדש הוא המיזוג המופלא בין יצירה טבעית הגוף - שאפשר לייחס אותו במידת מה לעולם מהעיגולים - יחד עם הנשמה שבאה מן העולם המוסרי העליון - שאפשר לייחס אותה אל היושר. המפגש הזה הוא המפתיע, המופלא.
אפילו מבחינה גיאומטרית, קיים קושי מסויים מפני שאין אפשרות לרבע את המעגל. היחס בין העיגול לבין הקוטר הינו יחס בלתי רציונלי ובלתי ניתן למדידה, הלוא הוא המספר "פאי", מספר שאין לו גבול. דבר זה בא לומר שאנחנו נמצאים בעולם שבו הדיסהרמוניה בין הטבע לבין המוסר, בין העיגולים לבין היושר, עוד לא באה לידי פתרונה. אף על פי כן, רמז יש כאן: השם שד-י, "שאמר לעולמו די", "שאמר לא-להותו די", עולה בגימטריה 314, שהוא ההתחלה של הnפסר פאי. לומר לך שדרך התולדות, דרך ההופעה של ילדים חדשים בעולם, נשמות שהולכות ומופיעות בעולם דרך הגופים ההולכים ומתרבים, יש חיבור מופלא המבשר את ההרמוניה העתידית, כאשר העולם יגלה מחדש את אחדותו הפנימית בין העיגולים לבין היושר.