הרב אורי שרקי
תולדות - עשו הוא אדום
ח' בסיון התשס"ב
סיכום השיעור - עוד לא עבר את עריכת הרב
המשפט "עשו הוא אדום" הינו מוטיב עתיק יומין במחשבת ישראל, וננסה להבין את מקורו ואת משמעותו בימינו אלה.
חז"ל מזהים את עשו בתור ארכי-טיפוס, היסוד של התרבות הרומית, הנוצרית ולמעשה של העולם המערבי כולו. יש להבין את תולדותיו של זיהוי זה.
הקשר בין ישמעאל בנו של אברהם אבינו, לבין הישמעאלים בני זמנינו הוא קשר גזעי-משפחתי שהתפתח במהלך ההיסטוריה וניתן לעקוב אחריו. לעומת קשר זה, הקשר בין עשו לרומא ולעולם הנוצרי כלל אינו ברור, וקשה למצוא הוכחות לכך (אמנם ישנם מספר מדרשים המנסים להוכיח את הקשר, אך אלו הם מדרשים פיקטיביים שבאו לחפות על חוסר הידיעה). במהלך השיעור נבחן את הדמות והמושג "עשו" משלוש בחינות, או בשלוש תקופות היסטוריות: עשו כפי שהוא מתואר בתורה, עשו בתור רומא, ועשו כפי שהוא בא לידי ביטוי בעולם הנוצרי. לבסוף ננסה לראות האם וכיצד ניתן לתקן את תרבות המערב.
הריב בין יעקב ועשו
התורה מביאה בפירוט רב את סיפור ההריון של יעקב ועשו. כבר מתחיל ההריון מתנהל מאבק בין שני האחים, כפי שמופיע בפסוק (בראשית כה, כב):
"ויתרוצצו הבנים בקרבה ותאמר אם כן למה זה אנוכי ותלך לדרוש את ה'"
על פסוק זה דרשו חז"ל, שהיו יעקב ועשו מריבים על נחלת שני עולמות: עולם הזה ועולם הבא. אם ננסה להסביר שיעקב ביקש לעצמו את העולם הבא, ואילו עשו בקש את העולם הזה, הרי אין כאן ריב בין שניהם. אלא צריך להבין שהריב היה על שני העולמות, כלומר כל אחד מהם רצה לקחת לעצמו את שני העולמות, ולכן הם רבו.
המהר"ל בספרו נצח ישראל מסביר (על פי מדרשים) כי ליעקב יש נטייה טבעית לחיי העולם הבא, ואילו נטייתו הטבעית של עשו היא לעולם הזה. גם שמו של עשו מלמד על נטייתו, שכן עשו בגימטריא שלום. שמו של עשו מלמד על שלמות. עשו הוא ילד מושלם. הוא נולד מושלם (עם שערות, ללא צורך בהתפתחות נוספת), עשו מלשון עשוי. ואכן בני אדום מרגישים בעולם הזה כאילו היה ביתם. עשו שלם עם העולם הזה, וחי בשלום עם העולם הזה (ישנו ביטוי לטיני: Roman Pax, השלום הרומאי). כלומר לאדום יש שלטון עולמי שביכולתו לקבוע היכן יהיה שלום והיכן תהיה מלחמה. לעומת זאת, ליעקב יש בעיות עם חיי העולם הזה. הוא יוצא כאשר הוא אוחז בעקב עשו, כלומר יעקב זקוק לגיבוי של עשו על מנת לחיות בעולם הזה. ואכן ניתן לראות זאת לכל אורך ההיסטוריה. בכל פעם שעם ישראל מנסה לצאת מהגלות, להקים את ביתו בעולם הזה ולהצטרף למשפחת העמים, הוא מבקש רשות מעשו. רב האי גאון כותב שבעתיד אדום יכבשו את ארץ ישראל מידי ישמעאל ויתנו אותה לעם ישראל כיון שאין זה מנומס לחזור ולהתיישב בארץ ישראל ללא רשותו של "בעל הבית" בעולם הזה, אדון האומות – אדום (האברבנאל כותב שהמדינה שתכבוש את ארץ ישראל מיד ישמעאל היא מדינת אנגלטרא).
שאלה: הרי מהותו ותפקידו של עם ישראל הוא לתקן את העולם ולבנות בו את בית המקדש, ומדוע הוא צריך לבקש רשות מאדום או מכל עם אחר?
תשובה: אכן תפקידו של עם ישראל הוא לקדש את שם ה' בקרב כל גויי הארץ, ולכן מן הנימוס הוא לבקש את רשות בעל הבית לפני שעושים שינויים בבית.
הראשון שבקש רשות היה יעקב אבינו בדרך חזרה מלבן. יעקב נפגש עם עשו, ואף שולח לו מלאכים ומתנות על מנת לקבל את רשותו (שהרי יעקב בא מהצפון בדרכו לחברון, ואילו עשו היה בהר שעיר שהוא דרומית לחברון, ולכאורה הפגישה אינה הכרחית, אלא אם נסביר שיעקב ידע שהוא צריך לקבל את רשותו של עשו). לאחר מכן עם ישראל עומד לפני הכניסה לארץ ישראל, ושוב הוא מבקש רשות מאדום. גם לאחר גלות בבל, כורש הוא זה שנותן את הרשות להקים את בית המקדש השני. וכן בימינו – הצהרת בלפור והחלטת האו"ם בנוגע להקמת מדינת ישראל.
יעקב – עולם הבא, עשו – עולם הזה
נחזור להריון של יעקב ועשו. המהר"ל מסביר שיעקב נוצר מטיפה ראשונה ועשו מטיפה שנייה (כשפופרת, מי שנכנס ראשון יוצא אחרון), ולכן ברחם רבקה יעקב היה למעלה ואילו עשו היה למטה. לכן גם נטייתם הטבעית היא בהתאם: יעקב לעולם הבא ועשו לעולם הזה. לעשו כבר מובטח העולם הזה, כל דאגתו היא כיצד יזכה לעולם הבא ולכן הוא רב עם יעקב. לצורך זה המציאו בני אדום תאולוגיה שלמה שנועדה להושיע את הנשמה מן האבדון. הם מניחים שאכן העולם הזה שייך לאדם, אך נשמתו צפויה לאבדון בגלל חטא אדם הראשון, ולכן הם המציאו את הנצרות על מנת לקחת את העולם הבא מיעקב.
אצל יעקב המצב הוא הפוך. הגמרא אומרת (סנהדרין צ.):
"כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא"
יהודי צריך להתאמץ מאד בכדי להפסיד את העולם הבא שלו. לכן האתגר של יעקב הוא לכבוש את העולם הזה. לכן עם ישראל מתאמץ להצליח מבחינה מדינית, אך תמיד נכשל (ניתן אולי לומר שאנחנו מכשילים את עצמנו, מעין פגם מולד), מדוע? מפני שעם ישראל יודע שהוא אינו שייך לעולם הזה ולכן אסור לו להצליח יותר מדי, זה לא שייך לו. העולם הזה שייך לגויים, ולא לעם ישראל. ההצלחה תבוא כאשר העולם יתעלה, אז נוכל לכבוש את העולם מידי אדום (זמן זה קרוב מאד, כיון שניתן לראות שעם ישראל מצליח מבחינה מדינית).
שמו של הקב"ה כפי שהוא מתגלה בעולם הזה הוא – זה, כמו שנאמר (שמות טו, ב. ישעיהו כה, ט):
"זה אלי ואנוהו".
"ואמר ביום הוא הנה אלוקינו זה קיוינו לו ויושיענו"
זה – דבר מוחשי, שניתן להצביע עליו (גם היונים קראו לאל שלהם זאוס). ואילו שמו של הקב"ה בעולם הבא: אנוכי, פנים אל פנים, בעולם הבא אין מחיצות בין הבורא לנברא. ולכן במעמד הר סיני שהיה חיבור בין העולמות, נאמר (שמות כ, ב):
"אנוכי ה' אלוקיך"
כאשר רבקה מרגישה את הבנים מתרוצצים בקרבה (והיא עדיין אינה יודעת שיש בבטנה תאומים), היא אינה מבינה האם בנה שייך לעולם הזה או לעולם הבא, ולכן היא אומרת: "אם כן למה זה אנוכי ותלך לדרוש את ה'". רבקה הלכה לברר אם מדובר בעולם הזה או בעולם הבא. והתשובה (בראשית כה, כג):
"שני גויים בבטנך"
על פסוק זה דרשו חז"ל (ברכות נז:):
אל תקרי גויים אלא גאים. ואמר רב יהודה אמר רב: אלו אנטונינוס ורבי שלא פסק משולחנם לא צנון ולא חזרת ולא קישואין, לא בימות החמה ולא בימות הגשמים.
רבי הינו הנציג המושלם של יעקב, מחבר המשנה. מרקוס אורליוס אנטונינוס קיסר רומי, אדון העולם הזה, נציגו של עשו. שני אישים אלו היו מיודדים. קיימת אפשרות כזו של ידידות, כל עוד אין ויכוח על השלטון בעולם הזה, שכן כאשר יש מלחמה על העולם הזה, מתקיים סוף הפסוק: "ולאום מלאום יאמץ".
עשו – איש המעשה
בהמשך מתארת התורה את התפתחותם של יעקב ועשו (בראשית כה, כז):
"ויגדלו הנערים ויהי עשו איש יודע ציד איש שדה ויעקוב איש תם יושב אוהלים"
עשו הוא איש השדה – מקום העשייה, איש העולם הזה. כדי להפקיד בידו את השלטון. לעומתו יעקב יושב אהלים, אינו שייך לעולם הזה. יצחק אבינו אוהב את עשו (בראשית כה, כח):
"ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו"
חז"ל אומרים שהיה עשו מרמה את אביו בפיו. שהיה עשו שואל את יצחק כיצד מעשרים מלח ותבן, על מנת שיצחק יחשוב שהוא מדקדק במצוות.
שאלה: האם שאלת עשו בנוגע לעישור מלח ותבן היא שאלה טובה או לא?
תשובה: ודאי שזו שאלה טובה (שאף נידונה בחז"ל), שכן בעקבות שאלה זו קיבל יצחק את הרושם המוטעה על עשו.
להלכה נפסק שאין מעשרים מלח כיום שהוא דומם, ואין מעשרים תבן כיון שזה פסולת ולא אוכל. שני דברים אלו הם רחוקים מהאדם ואין בהם קדושה (שהרי נתינת המעשר היא למעשה לקיחת הקדושה שבתבואה והפרדתה מהחולין, ואילו במלח ובתבן שהם רחוקים מהאדם, אין ביכולתו של האדם למצוא את הקדושה). למרות זאת עשו כן מבקש לעשר מלח ותבן. כלומר עשו רוצה לגלות את הקדושה בכל דבר, והוא אינו משלים עם העובדה שהקדושה נמצאת רק בחלק מהמציאות ולא בכולה (ושיש דרגות בקדושה, ויעקב קדוש ממנו). יצחק עונה לעשו שגם הוא היה רוצה לעשר מלח ותבן, אך הוא אינו יודע איך, ולכן בינתיים הוא מעשר רק דגן תירוש ויצהר, ובבוא הזמן יעשר גם מלח ותבן. עשו אינו מוכן לקבל זאת. אם אי אפשר לעשר מלח ותבן, הוא אינו מעשר דבר, טוטאליות מוחלטת, הכל או כלום.
מכירת הבכורה
לאחר מכן התורה מספרת לנו על מכירת הבכורה (בראשית כה, כט – לב):
"ויזד יעקוב נזיד ויבא עשיו מן השדה והוא עייף. ויאמר עשיו אל יעקוב הלעיטני נא מן האדום האדום הזה כי עייף אנוכי על כן קרא שמו אדום. ויאמר יעקוב מכרה כיום את בכורתך לי. ויאמר עשיו הנה אנוכי הולך למות ולמה זה לי בכורה"
עשו עייף מהציד, מהניסיון לעשר את מלח והתבן, מהניסיון למצוא את הקדושה והאלוקות בכל דבר. לכן הוא חוזר לסיפוק המיידי של מילוי התאוות הגשמיות. לכן עשו אומר: "הלעיטני נא מן האדום האדום הזה, כי עייף אנוכי", כלומר עשו עייף ממציאת האלוקות, הוא מתייאש מהעולם הבא ומתמקד בעולם הזה. כאשר יעקב שומע את דברי עשו, והוא מבין שעשו ויתר על העולם הבא, הוא מנסה לקחת ממנו גם את העולם הזה. עשו טוען שאין כלל עולם הבא, שכן "אנוכי" – הולך למות (כדברי ניטשה – "אלוקים מת"). למעשה טוען עשו שלא תיתכן דת אלוקית באדם, ולכן אם אין עולם הבא אזי גם אין צורך בעולם הזה. ואכן מיד אומר עשו: "למה זה לי בכורה". שכן הבכורה היא הזכות לנחלה גדולה יותר, לשלטון בעולם הזה.
יש טרגדיה גדולה אצל עשו שניסה לקבל הכל, ולבסוף התייאש מהכל (הפילוסוף הגרמני עמנואל קנט "הוכיח" כי אין ביכולתו של האדם להשיג את האלוקות, ובעקבותיו פיתח ניטשה את תורתו שהאלוקים מת). לכן גם ברור מדוע ניטשה קנא ביהודים, כיון שהם הצליחו להשיג את האלוקות בעולם הזה. גם בלעם קנא בעם ישראל (במדבר כג, י):
"תמות נפשי מות ישרים"
כאשר אחד מצאצאי עשו מתגייר, הוא חייב לאבד את ישותו ה"עשוית" לגמרי. "על חרבך תחיה", למעשה על חורבנך תחיה. לכן גם אמרו חז"ל שרוב גרים מאדום.
לעומת עשו, יעקב כן מוכן לקבל שהעולם הזה עדיין אינו מושלם, אלא עתיד להיות שלם. יעקב לא מאמין שהעולם הזה הוא ביתו, אך מאמין שהוא עתיד להיות ביתו. עשו הוא השלם, ואילו יעקב הוא המשתלם. נשאלת השאלה איזו דמות יותר גדולה וחשובה השלם או המשתלם?
שלם או משתלם
הרב קוק באורות הקודש כותב על שני ערכי השלמות. אי אפשר לשלמות האלוקית בלי שני צדדים אלה. אולי ניתן לומר שהקב"ה שלם (ולכאורה) חסר לו הצד המשתלם, ולכן הקב"ה ברא את העולם, על מנת להשלים את הצד המשתלם. לפי הסבר זה, היה צריך להיות שיתוף פעולה בעולם הזה בין יעקב לעשו וכך היתה מושגת השלמות האלוקית, אלא שעשו התייאש כפי שהסברנו למעלה.
מאז ראשוני היונים ועד ימינו, הפילוסופיה האירופאית מנסה להסביר הכל בנוסחה אחת – טוטאליות מחשבתית. אפילו את הקב"ה (הפילוסוף ברוך שפינוזה טען שהכל מתנהג תחת חוקים קבועים, גם האינסוף), זהו עולמו של עשו. בעולמו של יעקב תמיד יש מקום להסבר נוסף, תמיד מתקדמים להבנה גדולה יותר.
ניתן לראות זאת גם מהברכות שיצחק בירך את יעקב ועשו (בראשית כז, כח – לט):
ברכת יעקב: "וייתן לך האלוקים מטל השמיים ומשמני הארץ ורוב דגן ותירוש".
ברכת עשו: "...הנה משמני הארץ יהי מושבך ומטל השמיים מעל".
ישנם מספר הבדלים בין הברכות:
- אצל עשו מופיעה קודם הארץ ורק אחר כך השמיים, ואילו אצל יעקב להיפך. כלומר עשו קרוב יותר לארץ ואילו יעקב קרוב יותר לשמיים.
- בברכת עשו לא מופיע שם ה', ואילו בברכת יעקב מופיע שם ה'.
- ברכת יעקב מתחילה ב 'ו' החיבור. דרשו חז"ל: "ייתן ויחזור וייתן", כלומר קיימת נתינה תמידית שאינה נפסקת, ואילו אצל עשו הנתינה היא חד פעמית.
את משמעות ההבדל השלישי ניתן להסביר על ידי משל: אדם היה חייב כסף לשני אנשים, אחד אהוב עליו והשני שנוא. כאשר השנוא בא לדרוש את כספו חזרה, האדם ישלם לו את כל הסכום בבת אחת, על מנת להיפטר מאותו שנוא. אך כאשר האהוב בא לדרוש את המגיע לו, האדם ישלם לו מעט בכל פעם, כיון שהוא רוצה להיות בקרבתו פעמים רבות. אמנם באופן זה האהוב לא מקבל את כל המגיע לו, ויש לו ציפייה מתמדת להשלמת החסר. אך לעומת זאת הוא מרוויח קשר מתמיד בין שני הצדדים. זהו ההבדל בין השלם למשתלם, שהמשתלם מוכן לקבל פחות כעת בתמורה לקרבה לבורא, וציפייה לשלמות שתבוא בעתיד.
עם ישראל מפר את הסדר העולמי, בכך שהוא אינו שלם. המאבק בין השלם למשתלם נמשך לאורך כל היסטוריה. בתחילה קין המושלם הרג את הבל המשתלם. אחר כך עשו מנסה להרוג את יעקב (הוא נכשל כיון שיעקב קנה לעצמו אחיזה וכוח גם בעולם הזה), וכן לאורך כל ההיסטוריה עד ימינו.
עשו הוא אדום
בחז"ל מופיעים שני ביטויים לגבי רומי שלכאורה סותרים זה את זה. מצד אחד מכונה רומי: "מלכות הרשעה". מה הכוונה בביטוי זה? קיסרות רומי המציאה את הפורמליזם המשפטי, קיום הסדר בעולם. “Duro lex set lex” – החוק קשה אבל הוא החוק. על פי שיטה זו השאלה אינה האם אתה צודק או מוסרי, אלא האם החוק עומד לצידך או לא. זוהי רשעותה של רומי. מצד שני, על הפסוק (בראשית א, לא):
"וירא אלוקים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד"
אומרים חז"ל ש"הנה טוב מאוד" – זו מלכות ישראל, ו "והנה טוב מאוד", תוספת ה 'ו' – זו מלכות רומי. ושואלת הגמרא וכי מלכות רומי זה טוב מאד? ועונה שם הגמרא: אכן כן מלכות רומי היא טוב מאוד כיון שהיא דואגת למשפט וסדר.
ניתן להסביר סתירה זו באופן הבא: המשפט הרומי הוא אכן טוב לעומת הברבריות של שאר העולם, אך ביחס לישראל המשפט הרומי הוא מלכות הרשעה. כלומר יש שלוש דרגות בעולם: הברבריות, המשפט הרומי ומלכות ישראל.
הגמרא אומרת (???): אין בן דוד בא עד שתתפשט מלכות הרשעה על כל העולם במשך תשעה חודשים. לפי דברינו הכוונה היא שהעולם הברברי אינו יכול להתעלות באופן מיידי למצב שבו המשיח יכול לבוא. העולם צריך לעבור קודם שלב ביניים. מעולם ברברי לעולם בו שולט המשפט הרומי, ורק אחר כך יכול לבוא משיח בן דוד.
למעשה תהליך זה כבר התרחש. בתקופה הקולוניאליסטית אירופה שלטה בכל העולם כולו, והפיצה את המשפט הרומי. ואכן מיד עם סיום תקופה זו קמה מדינת ישראל.
המהר"ל בנצח ישראל אומר כי באדם הראשון היו שתי בחינות: צלם ובגדים. הצלם הוא צלם אלוקים, האחיזה בעליונים, ואלו הם ישראל. ואילו הבגדים זהו הלבוש הטבעי, האחיזה בתחתונים, וזו מלכות רומי. לכן כאשר רבקה רצתה שיצחק יברך את יעקב היא הלבישה אותו בבגדי עשו (שהם היו בגדיו של נמרוד, שעשו הרגו. ונמרוד קיבל בגדים אלו מקין, שקיבל אותם מאדם הראשון), כלומר בכדי שיעקב יוכל לקבל את הברכות הגשמיות, היה עליו לקחת מעשו את הבגדים, את האחיזה בעולם הזה.
מצד שני, גם עשו מנסה לקחת מיעקב את צלם האלוקים שבו. הכנסיה הנוצרית מכנה את הנוצרים בשם ישראל. הם מנסים לתפוס את העולם הבא של עם ישראל. הגמרא מספרת על חג שהיה נחגג ברומא פעם בשבעים שנה. היו מקיימים תהלוכה גדולה והיו מרכיבים שם אדם שלם ובריא על אדם חגר וצולע, כלומר מעין עשו רוכב על יעקב. והיו מלבישים את האדם השלם בבגדי פאר (בגדי אדם הראשון – חיצוניות בלבד), ועל פניו של האדם השלם היו שמים מסכה העשויה מעור פניו של ר' ישמעאל כהן גדול (המהר"ל מסביר שהפנים זהו צלם אלוקים, וכך הנוצרים ניסן לקחת את צלם אלוקים מישראל). אך בסוף התהלוכה היו הרומאים אומרים: אוי לנו כשזה שלמטה יעלה על זה שלמעלה. גם ברומי קיימת הידיעה הפנימית, שבסוף התהליך יעקב יצא המנצח.
עשו שונא ליעקב
הגמרא במסכת מגילה (???) מביאה תאור של מספר אומות אדומיות: "אל תיתן מאווי רשע זממו אל תפק ירומו סלה" (תהלים קמ, ט). זממו אל תפק – זו גרממיא (גרמניה) של אדום, שאלמלא הן יוצאים ומחריבים את העולם כולו.
כלומר חלק זה של אדום הוא מסוכן יותר ועלול להחריב את העולם כולו. בתורה מסופר כי עמלק הוא נכדו של עשו. מהו ההבדל בין שנאת עשו לישראל, לבין שנאתו של עמלק? ההבדל הוא, שלשנאתו של עשו יש מחסום. עשו לא מנסה להרוג את יעקב כל עוד יצחק חי. כלומר עשו יודע שלו וליעקב יש שורש משותף. גם העולם הנוצרי, על כל שנאתו ליהדות, יודע שיש לו מקור משותף עם היהדות – התנ"ך. לכן הנצרות חסמה לעצמה את האפשרות להשמדת עם ישראל. התיאולוגיה הנוצרית המציאה את הצורך בהשפלת היהודים כדי להוכיח שהנצרות היא הדרך הנכונה, ולצורך כך הם היו זקוקים ליהודים מושפלים, אך חיים.
לעומת זאת, שנאתו של עמלק היא שנאה גמורה, ללא כל מחסום. אירופה החילונית שילבה שין שתי שנאות אלו. מן הנצרות היא ירשה את השנאה העזה ליהדות, אך כיון שהם איבדו את הקשר לתנ"ך, לא היה כל מחסום לשנאה, ולכן התרחשה השואה באירופה (ייתכן והעולם הנוצרי, בתסכולו מחוסר יכולתו להשמיד את העם היהודי, יצר בתת מודע את חילוניות אירופה, על מנת שיוכל לבצע את זממו). ממשיכה הגמרא במסכת מגילה: "ואמר ר' חמא בר חנינא – שלוש מאות בעלי כתרים בגרמניה של אדום ושלוש מאות ששים וחמישה דוכסים יש ברומא, ובכל יום הם יוצאים ונלחמים אלה באלה ואחד מהם נהרג, והם עסוקים להעמיד מלך".
מסביר המהר"ל כי יש באדום שתי בחינות שונות. אצל רומא נמצא היסוד הרוחני של אדום (האפיפיור יושב ברומא). ואילו בגרמניה נמצא היסוד הפוליטי ממלכתי שבאדום, ויש מאבק בין שני חלקים אלו על השליטה בעולם הנוצרי (כמו המאבקים הגדולים בין קיסרי גרמניה לאפיפיורים בימי הביניים).
ניתן לראות את ההמשכיות של אדום עד ימינו. האימפריה הרומית נחרבה אמנם על ידי שבטים ברבריים. אך שבטים אלו עשו ככל יכולתם על מנת שהם יחשבו כממשיכי דרכם של הרומאים, ואחר כך הם הקימו בעצמם קיסרויות שבירתן היתה רומא. כלומר הם רצו להמשיך את האימפריה הרומית. וכך זה נמשל עד לדורנו, בו נציגת אדום בעולם היא ארצות הברית (ששמרה על מספר סממנים רומיים: סנט וסנטורים, גבעת הקפיטול, הנשר הרומאי).
כיצד ניתן לגאול את רומא?
בנביא נאמר (מלאכי א, ב – ג):
"ואוהב את יעקוב. ואת עשו שנאתי"
אומר המדרש "ואת עשיו" – את הטפל לעשו, כלומר הטפל לעשו שנוא, אך עשו בשרשו אהוב. ואכן כפי שחז"ל מספרים, ראשו של עשו (החכמה, הפילוסופיה, הטכנולוגיה) קבור יחד עם יעקב, אך שאר הגוף קבור במקום אחר. הגמרא אומרת שהמשיח יושב בפתחה של רומי. את חכמת המדינה, את הכשרונות הפוליטיים והצבאיים ניתן וצריך ללמוד מאירופה. יש לקחת את חרבו של עשו ולהשתמש בה. רק מי שיש לו את קול יעקב ואת ידי עשו יכול לקבל את הברכות.
הגמרא במסכת מגילה ממשיכה:
אמר רבי יוסי בר חנינא – מאי דכתיב (זכריה ט, ???): "והסירותי דמיו מפיו ושקוציו מבין שיניו ונשאר גם הוא לאלוקינו".
זהו ביטול עבודה זרה מאדום. ניתן יהיה לגאול את כנסיותיהם, ובקרקסאות שלהם ובבתי התיאטראות ילמדו תורה. מכאן שקיימת דרך לתקן את מלכות רומי. ישנה מחלוקת בין המפרשים איזו תורה ילמדו שם. לדעת רש"י ילמדו שם תורה. ואילו התוספות טוען, שלא ייתכן שבמקום כל כך טמא מעבודה זרה ילמדו תורה. כלומר, הנפש המצרית כל כך טמאה, עש שלא ניתן לגאלה. אלא הכוונה היא, לדעת התוספות, לבתי הועד של הגויים. מדובר בתורה הפוליטית והמדינית של הגויים, שבה כן ניתן להשתמש, וצריך לקדש אותה. הגוף והכלים של הגויים הם טובים, אלא שצריך להכניס בהם את הכוונה הנכונה לשם שמיים.