תולדות - זה – אנוכי

הרב אורי שרקי

תולדות - זה – אנוכי

"שבת בשבתו", מרחשון תשע"ג

הדואליות המופיעה במשפחת האבות עם הולדת התאומים יעקב ועשו, מעוררת שאלה על הגדרת הזהות של עם ישראל, והיא: שמא עם ישראל לוקה בחסרון מהותי, שהרי הוא יוצא מכוחו של תאום אחד בלבד, בעוד שהשני דחוי. היעדרו של עשו בבניין האומה מותיר לכאורה את יעקב ללא אותם כוחות חיוניים הבאים לידי ביטוי באחיו דווקא. עם ישראל נשאר חלוש, כשכוחו בפיו: "הקול קול יעקב", ואילו עשו, בעל "ידי עשו" כובש את העולם הפוליטי והתרבותי באין מפריע, אך גם ללא הליווי המוסרי של "איש תם, יושב אוהלים". הקוטביות הזאת בין הרוחני לגשמי, בין העולם הזה לעולם הבא, סותרת את חזון האחדות וההרמוניה, שאמונת הייחוד נושאת בקרבה.

רבקה אמנו כבר הרגישה במתח הזה בהריונה. "ויתרוצצו הבנים בקרבה, ותאמר אם כן למה זה אנוכי? ותלך לדרוש את ה'". פירש רש"י: "מריבים בנחלת שני עולמות". הכוונה שכל אחד מהם רצה את שני העולמות (מהר"ל) אלא שמאחר ויש לעשו נטיה טבעית אל העולם הזה, דאגתו היא שמא לא יזכה לעולם הבא, ועל זה הוא נלחם. ואכן, עשו-אדום-רומא בנה לו תיאולוגיה שלימה שכל עניינה להציל את הנפש מאבדון, בעוד שבני יעקב מובטחים מצד נטייתם הטבעית שיש להם חלק לעולם הבא, והמאבק שלהם הוא לשם השגת משבצת פוליטית בעולם הזה.

רבקה לא ידעה שמדובר בשני וולדות ולכן התקשתה לזהות ברוח קודשה את ההופעה הא-לוהית המיוחדת לאותו עובר. שמא הוא "אנכי" – כשמו של הקב"ה בעולם הבא בהופעתו פנים אל פנים, או שמא הוא "זה" – כשמו של הקב"ה בתור א-לוהי העולם הזה. על כן הלכה לדרוש את ה' כדי שיודיע לה מי הוא א-לוהי הילד. והתשובה: שני גויים בבטנך, אחד השייך ל"זה" והאחד ל"אנכי".

כאשר מתייאש עשו מלמצוא את ה', "עייף מן העבירה", מבקש יעקב לקנות ממנו את חלקו בעולם הזה תמורת "האדום הזה". עשו מקדים את ניטשה תלמידו לאמור: "הנה אנכי הולך למות" – הרעיון האלוהי מת אצלו, והתולדה: "למה זה – העולם הזה- לי". הוא מוותר על הכל.

מכוח מאמציו לרכוש את המדרגה הארצית בנוסף לכשרונו הרוחני, מייצר יעקב סינתזה מיוחדת של קול יעקב וידי עשו, והופך להיות "ישראל", המשיב את חזון האחדות למקומו. לאחר שנים רבות, יצפה יעקב בחלומו ביכולת לאחד את הקצוות של העולם, בסולם המחבר שמים וארץ. אז יאמר (כח, טז): "יש ה' במקום הזה ואנוכי".

*

שאלה לרב על המאמר: כמדומני שאפשר לומר בהמשך לדברי הרב על זה אנכי, שכאשר יעקב בא להתברך אצל יצחק הוא אומר לו אנכי עשו בכרך - כלומר אני בא בדמות אנכי. וכן בהמשך אומר לו יצחק האתה זה בני עשו אם לא - האם אתה הוא עשו של בחינת זה?

תשובה: צודק, אבל אני מוגבל בעלון ל-350 מילים.