הרב אורי שרקי
סוכות - סוכות ופסח
תשרי תשע"ט
כל חג בלוח העברי מקורו במאורע היסטורי שעבר על האומה, המייסד את הקדושה של אותו החג. המאורע ההיסטורי שאותו אנו מציינים בחג הסוכות - הושבת בני ישראל בסוכות (נחלקו ר' אליעזר ור' עקיבא בדבר האם אלו היו ענני כבוד או סוכות ממש) התרחש ביציאת מצרים, בפסח, ומשום מה ציוותה התורה לחוג אותו רק בתשרי; התורה חילקה את חג הפסח לשני אגפים: אגף א' באביב ואגף ב' בסתיו, כלומר חלק מחג הפסח עבר לחודש תשרי.
נראה שסיבת הדבר היא שחג הפסח אינו מושלם. חג הפסח השיג רק חלק ממטרתו - הוצאת ישראל ממצרים, אבל נכשל בהוצאת מצרים ממצרים, כלומר שאומות העולם נשאר מאחור ולא נגאלו. חלק מחג הפסח עוד לא מומש והוא שייך עדיין אל העתיד, וכדעת ר' אליעזר שאמר "בניסן נגאלו ובתשרי עתידין להיגאל" (ראש השנה י, ב - יא, א), וכך מפורש בנבואת זכריה שלעתיד לבוא יבואו כל הגויים לירושלים להשתחוות לה' בחג הסוכות (זכריה יד). זו הארה עתידית השייכת לתקופה זו של חג הסוכות.
לפי זה, חג הסוכות צריך להיות העתק של חג הפסח, וכמו שחג הפסח שמונה ימים - שבעה בניסן שבהם אוכלים מצות ולא אוכלים חמץ והיום השמיני חג השבועות שהוא השלמה של חג הפסח, כך גם חג הסוכות שמונה ימים - שבעת ימי החג ו"שמיני עצרת". אלא שבחג הפסח יש צורך להרחיק את קבלת התורה מיציאת מצרים ולחכות שבעה שבועות בין שבעת ימי החג ליום השמיני בגלל הצורך להיטהר מטומאת מצרים, כאישה המיטהרת לבעלה שסופרת שבעה נקיים, ולכן היום השמיני דחוי; ואילו בחג הסוכות, כיוון שכבר היה יום הכיפורים ויצר הרע הוסר ובטלה טומאת מצרים, אין צורך לדחות את היום השמיני והוא נשאר דבוק אל שאר ימי החג. בחג הסוכות אנו מצליחים לממש באופן מיידי את מה שלא הצלחנו בהיסטוריה - בחג הפסח, לעשות.
יוצא אם כן, שמצד האמת היה צריך להיות רק 'רגל' אחד. אם עם ישראל היה מצליח את המשימה של יציאת מצרים עד תומה - "ויסעו בני ישראל מרעמסס סוכותה" ומיד ביום השמיני מגיעים לארץ ישראל ומקבלים בה את התורה, אז היה לנו רק מועד אחד של שמונה ימים בשנה - מט"ו בניסן עד כ"ב בו, והיינו אוכלים מצות בסוכה וחוגגים את "שמחת תורה" במִימוּנָה (ותוקעים בשופר בא' בניסן). אך מכיוון שההיסטוריה הצליחה רק באופן חלקי נותרנו עם שלושה 'רגלים'. אבל לעתיד לבוא כשההיסטוריה תתוקן הכל יתכנס לרגל אחד.