הרב אורי שרקי
ויקרא - הקורבנות, תשע"ז
ניסן תשע"ז
"ויקרא אל משה. וידבר ה' אליו לאמר: אדם כי יקריב". ברישא לא נאמר מיהו הקורא אל משה, ורק בסיפא נאמר שה' הוא הנגלה אליו. נראה לומר שכאשר משה נקרא, הוא קיבל פניה מאת האינסוף ברוך הוא, שאין למחשבה כל תפיסה בו, וגם אינו נקרא בשם. רק כשהקדוש ברוך הוא פונה אל האדם כדי לקבל ממנו קרבן ולסדר את הלכות הקרבתו, מתגלה שמו, המורה על כך שיש אפשרות לפנות אליו בעבודה ובמחשבה. חשוב היה להודיע לנו שה' מקבל את קורבנותינו על ידי שהוא נקרא בשם. אך חשוב באותה המידה לדעת שבשורש השורשים של רצונו, הוא למעלה מהצורך להזדקק לאדם. כך שיחד עם קרבת ה' הממלאת אותנו אהבה, נודעה גם העליונות הממלאת את לבנו ביראת הרוממות.
הקרבת הקורבנות קשה להבנה עבור השכל הראציונלי המצומצם. אין היא קשה על דעתם של הילדים, המבינים באופן ספונטני את היסוד המוסרי של הקורבן: להשיב מעט למי שנתן את הכל. גם הנביאים צופים על עבודת המקדש מתוך מבט עליון, ההבנה שהדומם הצומח והחי מתעלים על ידי עבודת הקודש של האדם. הצפייה לחידוש העבודה מסייעת בידנו לחבר את שלשת ההכרות: הילד שבנו מתחבר אל האיטלקטואל שבנו, ושניהם כאחד מתעלים, על ידי חיבור הדמיון הילדותי והשכל המבוגר, אל רוח הקודש של הנבואה.
מצד החפץ הגנוז שבנשמתו, האדם היה רוצה להקריב את עצמו לה', כמו בעקידת יצחק. זהו התוכן העמוק של הכתוב: אדם כי יקריב מכם קרבן לה', כלומר שהאדם חפץ שהקרבן יהיה "מכם" ולא מן הבהמה. אלא שרצון ה' מתעלה מעל לזה ודורש מאתנו: ובחרת בחיים. זו כוונת הכתוב "מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן תקריבו את קרבנכם". הבהמה מחליפה את האדם, כבעקידת יצחק. הבהמה משתפת את חייה עם חיי הכוונה של האדם ועל ידי כך נעשה עילוי כללי לכל הבריות כולן, המתקדשות על גבי המזבח בזכות עבודת האדם.
כתב מרן בשולחן ערוך (קכ"ד ס"ה): "על כל ברכה שאדם שומע בכל מקום אומר ברוך הוא וברוך שמו". לכן כתב רבי חיים פלאג'י בספרו "חיים לראש": "יזהיר המברך מקודם לבני ביתו שיענו ברוך הוא וברוך שמו ואמן על כל ברכה וברכה בכוונה גדולה ושמחה רבה, ולא יהיו מדברים כלל בשעת הברכה וגם אחר הברכה עד שיגמרו לאכול מאותה ברכה שבירך. ועל גדול הבית לתת את דעתו על זה". פירש הרב יהודה אשכנזי שאמירת ברוך הוא וברוך שמו עניינה להשלים על ידי השומע את יחוד השם שבפי המברך. משום כך יש להקפיד על אמירתו, בתור ביטוי לשלימות האמונה של בני ישראל. דומה הדבר להערת הרמב"ן שלא הוזכר בקורבנות שום שם מלבד שם הוי"ה לבדו, שלא ישתמע ח"ו פירוד בעבודת המקדש, מהרה יבנה.