שבע מצוות בני נח – סקירה קצרה

הרב אורי שרקי

שבע מצוות בני נח – סקירה קצרה

תשע"א

על פי היהדות, מחויבים בני נח בשבע מצוות בסיסיות:

א. איסור עבודה זרה

ב. איסור ברכת ה' [=גידוף]

ג. איסור שפיכות דמים

ד. איסור גזל

ה. איסור גילוי עריות

ו. איסור אבר מן החי

ז. מצוות דינים – הקמת מערכת משפט

ניתן ליצור חלוקה פנימית בתוך שבע מצוות אלו:

שתי המצוות הראשונות עניינן התחום שבין אדם למקום.

שתי המצוות השניות עניינן התחום שבין אדם לחברו.

שתי המצוות השלישיות עניינן התחום שבין אדם לעצמו [=מידות].

המצווה האחרונה – דינים – נועדה ליצור מסגרת חברתית לשמירה על קיום מצוות אלו.

על פי חלוקה זו, תורת ישראל תובעת מכל בן נח תיקון בשלושה תחומים: התחום התיאולוגי, התחום החברתי, והתחום הנפשי.

א. עבודה זרה

נאסר על בן נח לקיים פולחן אלילי. יש לשים לב שאין לבן נח הגדרה חיובית של אמונה במציאות ה', אלא הגדרה על דרך השלילה. בכלל איסור זה: תפילה; זביחה; הקטרה; ניסוך; השתחוויה; וכל מעשה פולחן שהוא דרך עבודתה של אותה אלילות.

הכפירה בעבודה זרה נחשבת כמעלה גבוהה, עד שקבעו חכמים (מסכת מגילה יג, א): "כל הכופר בעבודה זרה נקרא יהודי".

חשיבות המצווה נובעת מהעובדה שהאלילות משעבדת את האדם אל הטבע, בעוד שעבודת ה' מפגישה אותו עם מקור חייו, ובכך משחררת אותו. כמו כן, ריבוי האלים פוגע בהרמוניה הפנימית של הנפש, ומכריחה את האדם לבחור בערך אחד על פני אחרים – כגון האהבה, הדין, השלום, האמת, הצדק או היופי – בעוד שאמונת הייחוד עושה שלום בין הערכים כולם.

ב. ברכת ה'

נאסר על בן נח להוציא מפיו אמירה שיש בה זלזול בכבוד שמיים.

חשיבות המצווה נובעת מהעובדה שזלזול בכבוד שמיים הוא התכחשות של האדם אל מקור חייו. מבחינה מסוימת ניתן לומר שחסימת מקורות החיים חמורה מרצח – שכן הרצח פוגע בחי, ואילו המזלזל בכבוד שמיים פוגע בשורש החיים. כך עולה, לדוגמה, מפרשת אמור, שבה מסודרות העבירות בהדרגה: ראשית ברכת ה', לאחר מכן רצח, לאחר מכן הריגת חיה ולאחר מכן פציעת אדם.

ג. שפיכות דמים

נאסר על בן נח להרוג אדם. בכלל איסור זה: המתת חסד; הפלה; הלבנת פנים.

יסוד האיסור איננו שמירת הסדר החברתי, כי אם ערכי–מהותי: "כי בצלם אלוהים עשה את האדם".

על פי התורה, יש סמכות לציבור להגן על עצמו, ובתנאים מסוימים אף לצאת למלחמה. מדובר בהיתר של שפיכות דמים במסגרת דיני המדינה.

ד. גילוי עריות

נאסרו על בן נח מספר ביאות. בכלל איסור זה: אמו; אשת אביו; אחותו מאמו; בתו; אשת חברו; זכר; בהמה.

חשיבות המצווה נובעת מהעובדה שהשימוש בכוח ההולדה מוכרח לעמוד בתנאים מסוימים על מנת שירומם את האדם ולא ישפילו. קדושת חיי האישות היא המימוש של ברכת ה': "פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשוה", שניתנה לאדם הראשון.

מאיסור העריות נגזרות דרכי הצניעות והקדושה הראויות לכל הנברא בצלם.

ה. גזל

נאסר על בן נח לגזול את רכוש חברו. בכלל איסור זה: הכובש שכר שכיר; חטיפת אדם ושעבודו; אשת איש.

חשיבות המצווה נובעת מהעובדה שרכושו של אדם הוא במידה מסוימת הרחבה של נפשו. כך קבעו חכמים (בבא קמא קיט, א): "כל הגוזל את חברו שווה פרוטה כאילו נוטל נשמתו ממנו". לכן הגזל הוא מעין נספח של שפיכות דמים.

איסור גזל קיים גם בממון או רכוש בשווי מזערי – "פחות משווה פרוטה". ההנחה שעומדת ביסוד דין זה היא שאדם עשוי להקפיד על חברו גם על שווי מועט שכזה. החברה האנושית התפתחה במהלך הדורות, ומחילה על סכומים כאלו הפכה לנורמה, כך שדין של גזל "פחות משווה פרוטה" הנו תיאורטי בעיקרו.

בגזל של יותר משווה פרוטה קיימת גם חובה להשיב את הגזילה.

ו. אבר מן החי

נאסר על בן נח לאכול בשר שנתלש מבעל חיים בעודו חי. בכלל איסור זה: הצדפות; דם מן החי.

חשיבות המצווה נובעת מהחמלה הכללית שחמלה התורה על בעלי החיים. על אף שהותרה המתתם של בעלי חיים לצורך מאכל האדם (כתוצאה מנפילת האנושות בדור המבול) – נאסר לנהוג כלפיהם באכזריות.

האיסור קיים גם לאחר מותו של בעל החיים שננקטה כלפיו אכזריות.

ז. דינים

הצטוו בני נח להקים בכל חברה מערכת משפט.

לדעת הרמב"ם, עניינה של מצווה זו הוא להקים מערכת משפט שתעסוק בעבירות על ששת המצוות הקודמות.

לדעת הרמב"ן, עניינה של מצווה זו הוא להקים מערכת משפט שתסדיר את כל ענייני החברה האנושית ותקינותה, ובכללם: סדרי השלטון ודיני המלכות.

באופן תיאורטי מצווה זו כוללת אופציה של הטלת עונש מוות. מבחינה מעשית, על הענישה להיות מדורגת בהתאם למצבה של אותה חברה והתקדמותה הערכית.