תכלית הכוכבים
ט' במרחשון תשע"ו
שאלה:
הרב הסביר "ויהי האדם לנפש חיה" שה-"ל" משמעותה לשמש תכלית עבור הזולת ולכן האדם הוא הנפש המחייה את העולם כולו ומכאן שהאדם והעולם הם הוויה אחת. עלה לי רעיון הזוי: הרי לכל דבר שנברא יש תכלית. אז מה התכלית של מיליארדי הכוכבים? "עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק שלוש מאות ועשר עולמות". אז אולי בעצם כל הכוכבים האלו מחכים לנו? אולי זהו מקורן של הרעיונות של האנושות במדע בדיוני לצאת לחלל, לכוכבים ולהגשים את הייעוד הזה? אולי לא בכדי אין חיים בכוכבי הלכת שגילינו עד כה כי "וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ וכל עשב השדה טרם יצמח כי לא המטיר ד' א-להים על הארץ ואדם אין לעבוד את האדמה" - כי אין מי שיתפלל.
ואולי עתיד היקום כולו להיות מלא חיים, מיליארדי כוכבים שוקקים חיים.
התורה מרחיבה בנושא הזה?
תשובה:
הרעיון הזה מופיע בספר מטה דן - כוזרי שני לרבי דוד נטו, ובקבצים מכתי"ק של הרב קוק.